הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

הטמגוצ'י הפסיקה לדבר לפני כמה ימים. היא הגיעה למסקנה שהיא מצתה את העניין הזה (היא מאד מפותחת מהבחינה הזאת, ומאד מקדימה את זמנהּ. אז בהיותה בת שנתיים וחצי היא כבר חשה מיצוי ורבאלי) ושדי לה בהנהונים, הנדות לשלילה והצבעה על דברים שהיא מעוניינת להרים/להביא/לאכול/ללבוש/ללכת אליהם ועוד. היא מאד נחושה בעניין הזה וכתהילה של עגנון ממעיטה בדברים ואומרת רק מילים שאין דרך אחרת להגיד. רק דברים הרי גורל שישפיעו על האנושות כולה.

היום אספנו אותה מהגן.

קיפ: את רוצה בעגלה..

טמגוצ'י: <הנהון>

קיפ: ...או על הידיים?

טמגוצ'י: <הנהון>

קיפ: בעגלה?

טמגוצ'י: <הנדה לשלילה>

קיפ: אז על הידיים.

טמגוצ'י: <הנהון. הצבעה על הלוח בגן, לעבר ערימת דפים משוכפלים. מדי כמה ימים שמים להם דפים עם מידע מעניין שיוכלו לקחת הביתה.>

קיפ: שניקח כזה?

טמגוצ'י: <הנהון>

קיפ: מה זה?

טמגוצ'י <בקול>: חָמוּס.