את האדמה, את החיים
את הבריאה, את השנים
את האהבה חסרת הפנים
את בשנאה ובעין הממשות,
את בקנאה ובחוסר ודאות,
באפסות ההיות, ריקנות הימים
כשאני נושם, כשאני נוגע,
פוקח עיניים מביט ויודע,
שומע אמת נקיה ממילים,
אני מכיר אותָך, מציאות
אנ'לא מפחד ממֶך
כל כך רוצה לפגוש אותָך,
אין לי שום ספק בָּך
את בי ואני בָּך
רק אל תיתני לי לשכוח
באבק הדרכים, בפרוץ הסערה
בנפול השמיים, בשתיקה הגדולה
באותם געגועים, לאיזה ארץ רחוקה
(אני רואה אותָך)
מאחורי האין סוף, ומעבר לפינה
בקיום החלוף שרובו המתנה,
במכת האגרוף של אובדן האמונה,
בסוף הפחד מלמות ומהטעות הבאה,
בנטייה להתמכרות ובבדידות של השיגרה,
בהזדמנות הקרובה באפשרות להמראה,
אני מכיר אותָך, מציאות...
אנ'לא מפחד ממֶך
כל כך רוצה לפגוש אותָך,
אין לי שום ספק בָּך
את בי ואני בָּך
רק אל תיתני לי לשכוח
מה אדם יותר גוף או נשמה?
הרי אין אף אחד שנקי מאשמה,
ממלא ת'נפשי ממדבר השממה,
אליי אור אליי דממה
כשאני נושם, כשאני נוגע,
פוקח עיניים מביט ויודע,
שומע אמת נקיה ממילים,
אני מכיר אותך, מציאות
תחשבו על זה, מואה הא הא הא