הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

הקשיבו נא. (מצטערת על הסטיה כה מוקדם בפוסט, אבל תמיד כשאני שומעת "הקשיבו נא!" אני מיד נזכרת באולם הנוסעים בבן גוריון)

מכל מקום.

יש את השיר הזה שסימפלו היונים ליהורם גאון "אולי על השפת הים" שאני שומעת בלופ כבר כמה שבועות מאז שהמפלצת חשפה אותי לפלא המוסיקלי הזה.

מעבר לחצוצרות המצפצפות, העושר האומנותי המרכזי של השיר מגיע ממילותיו הנצחיות (או במלים אחרות "אהוד מנור מכה שנית") :

שם השיר: אולי על שפת הים

מבצע: היונים ויהורם גאון  

לחן: נורית הירש

מילים: אהוד מנור  

[ההדגשות שלי ק.כ.]

לך חפש את השמחה

בין הכר והשמיכה.

בי או בה, אולי בך -

אולי על שפת הים.

פזמון:

נחלים זורמים הימה,

ובים כל דרך תמה,

גם השמש נמה שמה -

אל תגיד לי למה.

[הצעה לפזמון אלטרנטיבי:

הביוב זורם הימה

זהו שיר על דנה נמה

דנה קמה נמה שמה

אל תגיד לי למה.

ק.כ.]

לך חפש את הכיוון

בצליליו של הניגון,

בזנבו של התמנון -

[חתולי אומר שלתמנונים אין זנב.  זה גובל בהונאת הציבור זה!  ק.כ.]

אולי על שפת הים.

פזמון חוזר

לך חפש את התשובה

בתורה או בכתובה,

בתנשמת עצובה -

[בואי יוכבד, הולכים!   חמיד, נמלות ג'ינג'יות עצבניות (ע"ר)]

אולי על שפת הים.

פזמון חוזר

לך חפש את אלוהים

בגנים, באבנים,

בעלים, באבקנים -

אולי על שפת הים.

פזמון חוזר

הציור באדיבות חכם נקדימון

התשובה במהופך: הבוצע תמשנת

דיסקליימר: תנשמת זו איננה יוכבד אלא להמחשה בלבד

שומעת בלופ. כבר אמרתי?

אגב, יש שגיאת כתיב בשיר. מאחר שיהורם לא שר "בתנשמת עצובה" כי אם "בתנשמת עצובעעעעעעעה" אזיי התרגום לא נכון.

עכשיו לכי בני מדינה.