הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 9/2003
שחמט
משום-מה, אין איש אשר מכיר אותי, המאמין לי שאני ממש גרועה בשחמט. איומה.
כשמציעים לי לשחק, אני אומרת: "טוב, אבל שיהיה ברור שאני רק יודעת איך הכלים צריכים, בעקרון, להתקדם, וגם מה זה הצרחה."
לא יודעת מה זה פתיחה הונגרית, לא יודעת מה זה פתיחה צרפתית, ולא יודעת מה זה פתיחה של שבע אצבעות. מה זה? 'גמביט הכורדי'? כן, לבריאות שיהיה לך.
המציעים עושים לי מבט כזה של "מה את עובדת עליי? יאללה יאללה." וככה מותחים עם האצבע במתחת של העין.
אני, כל אותה עת, מחכה שיסדרו כבר את המלך והמלכה כדי שאני אדע איפה שלי צריכים להיות. (טוב, לא באמת)
מן הון להון, מתחילים לשחק. ההערות שאני פולטת לחלל האוויר, נוסח "טוב, אין לי מושג מה שאני עושה", או "מותר לסוס ללכת לשמה?" לא ממש מערערות את הבטחון של מי שמשחק מולי שמדובר באיזה עילוי שחמט, שרק בוחרת לתעתע בהם, כחתול המשתעשע עם ג'וק.
העובדה שאני לא חושבת לפני שאני משחקת ("מסע" קוראים לזה? שוין.) רק מלחיצה אותם. נראה להם שהתאמנתי במרתפי הק.ג.ב לשחק בליץ בעיניים קשורות.
את העובדה שאני נותרת מאד מהר עם צריח וחייל אחד להגן על המלך שלי, שעומד, מסכן, מגן בידיו על מבושיו, הם מייחסים לאיזו אסטרטגיה חתרנית ואכזרית במיוחד שנועדה להשפיל אותם כשהם מפסידים עם כל הכלים על השולחן.
בסוף הם מבינים. זה מאד מצחיק אותם.
אבל לפחות זה נוטל מהם את כל הכיף שבלנצח את קיפודובה קספרובה.
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
