הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

יש לי שני ידידים, אחד עובד איתי, ואחד ברמן בקבועה שלי. שניהים בחורים אוקראינים, מק-סי-מים.

עכשיו, אני, יש אותי חיבה לשפות עם חן. רוצה לומר, אני מעדיפה ללמוד הולנדית על גרמנית, מעדיפה איטלקית על ספרדית.

שיקולים ענייניים כמו "זו השפה שרוב העולם מדבר בה" אין בהם כדי להרתיע אותי מללמוד איזה ניב של פלג סורר בתרבות האוסטרו-הונגרית שחי על אי קטן בלב הים השחור. טוב, גם "ללמוד" זו הפרזה פרועה. אני לומדת משפטי מפתח שיכולים להציל את חיי במקרים של אי ודאות או סכנה ברורה ומיידית. משפטים כמו "שיבעט בך ברווז" ו"הלוואי שתיפול מקומה עשירית" הזכורים לטוב. מעשי, ענייני, בלי בולשיט.

לפני כמה שבועות, אלכס הברמן לימד אותי להגיד "מי שלא שותה, או שהוא חולה, או שהוא זבל."

אם תתנו לי שתיים שלוש דקות, אני בונה לכם סיטואציה ולידית לגמרי שבה המשפט הזה מציל חיים. באחריות.

מכל מקום, מיד למחרת הלכתי אל אנדריי, והפגזתי בידיעותיי החדשות.

אנדריי, שהיה מורה מהולל לפיזיקה באוקראינה, ואיש מקסים כשלעצמו, התגלגל מצחוק והסכים ללמד אותי פתגם כדי להחזיר לאלכס.

את הפתגם, הוא לימד אותי מילה במילה. YIY זה "היא". קורובו, זה פרה. וכך הלאה. מילה במילה נבנה המשפט. יש בו פרות, קרניים, ועוד מרעין בישין שלא הצלחתי לזכור. הוא ארוך ומפותל וייקח לי חודש לבטא אותו כמו שצריך, אבל אני לא מהססת לנסות.

אמרתי לו "ברור לך שאני אגש אל אלכס, אגיד לו 'בבלוז'ה בפפוז'ה בלה בלה בלוז'ה... וזה אומר משהו על פרה עם קרניים ורוח ורגליים וחול.' כן?"

או אז התערב אלכסיי ואמר, את לא מבינה מה זה אומר? אני אתרגם לך!

"אני ראיתי רוח, שהפילה את הפרה,

שברה לה את הרגליים, שברה לה את הקרניים,

הכניסה לה חול לאוזניים,

ככה חזקה היא היתה..."