הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

או "סיפורי ניו-זילנד פרק ב' "
ת.פ.ק:  געגועיי

התאמינו לי אם אספר לכם שהכבשה היחידה שפגשתי בניו-זילנד היתה ישראלית?
כן, רואים הרבה כבשים בצידי הדרך, רועות בנופים פסטורליים.
כן, לפעמים מתחשק לעשות אחת מהן על האש.
וכן, זה די מעצבן שאפילו הכבשים שם חיות באיכות חיים יותר גבוהה משלנו.
אבל לא בזה עסקינן.

אחת העיירות הכי מדהימות בניו-זילנד נקראת ווֹנָקָה (Wanaka) דגש בהברה הראשונה. היא מקסימה, נעימה, על חוף אגם יפהפה, האנשים שם מקסימים, היא נקיה, מטופחת.. מה לא.
יש שם גם קולנוע שנקרא "סינמה פרדיסו". אולם גדול ובו כל מיני ספות וכורסאות ישנות ומשונות, חיפושית עם גג נפתח בתור יציע.. מגניב. ומעבר לזה, יש את מסעדת הקולנוע. מזמינים לפני הסרט, ומקבלים מנה מהבילה בהפסקה.
הגענו עם החבר'ה האמריקאים, לצפות, איך לא, ב"שר הטבעות".

הגענו מיד אחרי ארוחת ערב שבה פירטנו את ההבדלים המהותיים בין ישראלים לאמריקאים (לטוב ולרע) כשאחד ההבדלים שהם מצאו חינניים זו החוצפה הישראלית. להכנס אחד לשני לדברים, לומר "אתה מקשקש!" או "נו באמת!" זה לא מקובל באומות אחרות, האמינו או לא.
למעשה, אחד סיפר שיש לו ספר עזר לעסקים, שמתייחס לתרבויות שונות, ומה שכתוב שם על ישראל זה שאנחנו ישירים ורועשים, ושאם אף אחד לא נכנס לך לדברים כשאתה מדבר, זה אומר שאתה משעמם ושלא מקשיבים לך.
ג'ים כל כך הפנים והתלהב מהעניין הזה, שאי אפשר היה לדבר איתו על מזג האויר יותר, מבלי שהוא יקטע אותך בצעקה: "Oh man! This is bullshit! You understand NOTHING!"

אז כשפגשתי לראשונה את הכבשה, איימי לצידי, היא היתה בטוחה שזה חלק מהתרבות שלנו. שההתנהגות שלה נראית לי סבירה. רק אח"כ הסברתי לה שהכבשה שרוטה ברמות שלא יתוארו גם במונחים ישראליים.

ת'כלס מה שקרה זה שניגשנו בהפסקה קצת לצ'פר את החבר'ה שהיו איתנו. הזמנתי 2 צ'וקולד-צ'יפס קוקיז ענקיות, שוקולד וחלבה, ואחזתי אותן ביד אחת, אח"כ הזמנתי 2 סקופס של גלידה, אחת וניל ואחת בויזנברי. [על בויזנברי, האמברוסיה של ניו-זילנד, ביום אחר]
אז דמיינו אותי, שתי עוגיות ענק ביד אחת, שתי קופסאות גלידה סגורות ביד השניה, מנסה להוציא את הארנק עם הסנטר ולשלם למוכר, ולפתע נגשת אליי יצורה תלתלית תזזיתית שלא פגשתי בחיים ומתחילה לצעוק עליי:
הכבשה: <בהתלהבות> "יואו יואו מה זה!? באיזה טעם הגלידה שלך? מה זה?!"
קיפוד כזה: <מתחיל הסרט ועוד לא הצלחתי להגיע לארנק> "בויזנברי"
הכבשה: <מתחילות ויברציות> "וווואווו!!! אני חייבת לטעום!"
קיפוד כזה: <קצת נבהלת> "מה?"
הכבשה: <פותחת לי את הגלידה, בעודי חסרת אונים!>
קיפוד כזה: <ממלמלת> "אהה מה??"
הכבשה: <לוקחת כפית, מתעלמת לחלוטין מזה שאין לי ידיים ואני לא יכולה להתנגד!>
קיפוד כזה: <מתעשתת> "אה, שמעי! זה לא בשבילי!"
הכבשה: <נסוגה לרגע> "אה. אבל אני חייבת לטעום!! חייבת!"
איימי: <נחלצת לעזרתי ושולפת את הארנק שלי>
קיפוד כזה: <בורחת בלי להסתכל לאחור!>
לקח לי כמה שבועות עד שהצלחתי להביא את עצמי לקנות שוב גלידה.

כחודש אח"כ היינו בקווין-שארלוט ופגשנו כמה בחורים ישראלים שטיילו יחד, סיפרנו אלה לאלה סיפורים, וכמובן שסיפרנו על התקרית עם הכבשה. אז עוד סתם קראנו לה "הישראלית המתולתלת שניסתה לאכול לנו את הגלידה". אבל אז הסתבר לנו שבעצם זכינו להתקל בתופעה הישר מה-Twilight Zone, שכן גם הם סבלו את נחת זרועה של אותה בחורה, אימת המטיילים בניו-זילנד, הידועה גם בכינויים: "השרוטה" (התקבל באיחור מהחתול), ו... "הכבשה".
מואה הא הא הא!