הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 9/2003
 חרדים
עוד בימי התיכון העליזים, נאלצתי לנסיעה בלתי נעימה מירושלים לרמת-אילן.
ומדוע בלתי נעימה?
או. כי צריך לנסוע בקו ארבע-מאות. ירושלים-בני-ברק.
התפלגות סוציואקונומית רחבה, אין שם.
עכשיו, אני לא חושבת שאנשים מאמינים לא זכאים לשירותי המדינה, או לשירותי אגד. להזכירכם, גדלתי בבית מסורתי.
אני כן נגד הממסד הדתי, ואני בעד "איש באמונתו יחיה". התחתנתי בניו-זילנד, ולא בכדי.
אני לא ארחיב, כי זה מורכב מאד. מאד מורכב.
מן הון להון, כמעט שפספסתי את האוטובוס. עצרתי אותו בעודו מתגלגל לאחור החוצה מן הרציף בתחנה המרכזית הישנה בירושלים. הנהג פתח לי את הדלת, שילמתי את מחיר הנסיעה ונפניתי לחפש לי מקום. הרמתי את ראשי לעבר המושבים ו.. חשכו עיניי. ליטראלי. הכל היה שחור משחור. רק גברים עבדקנים חבושי שטריימלים, המסיטים עיניהם ממני בעוברי.
I gulped. [בלעתי רוק. אין מילה טובה בעברית.]
התקדמתי לאט ובזהירות מקצה אחד של האוטובוס לקצהו, לאט לאט מבינה שאני אצטרך לבלות את הנסיעה או בעמידה, או על המדרגות. ופתאם! קרוב למדרגות, אני רואה לא אחד, כי אם שני מקומות פנויים!
אך אהא!
שני המקומות נפרדים, והעבדקנים התורנים יושבים בצד המעבר (חלילה לא בצד החלון)
ניגשתי לאחד.
קיפוד כזה: "סליחה, התואיל לאפשר לי לשבת?"
חרד: <מסיט מבטו לעבר החלון. שנאמר, קול באשה ערווה.>
קיפוד כזה: <פונה אל השני, אולי הראשון לא שומע טוב.> "אדוני? יש לידך מקום פנוי. שמא תאפשר לי לשבת?"
חרד:<דממה רועמת>
קיפוד כזה: <מתחילה לגלות סימני עצבנות> "סלח לי, אם אתה לא מעוניין לשבת לידי, יש כאן בחור נאה ולידו מקום פנוי, לך לשבת לידו, ואני אשב כאן."
חרד: <גורנישט. לא ממצמץ עפעף!>
קיפוד כזה: <הדם עולה לראש> "אני לא חושבת שההתנהגות הזאת הגונה, ואל תעשה לי הצגות כאילו שאתה לא שומע אותי!"
חרד: <זוקף סנטרו אלעל וממשיך להביט בחלון. נופי גינות סחרוף נראים בדיוק כמו אתמול. שאר הגברים באוטובוס מתחילים לזוע באי נוחות.>
קיפוד כזה: <!!אזעקת קוץ עצבנית!!> "שמע, חבוב. נמאס לי מהמשחק האינפנטילי הזה, יש שני מקומות פנויים באוטובוס, ושניכם לא מוכנים לקום, אין לי שום כוונות לבלות את הנסיעה בעמידה. אז אם אתה לא קם עכשיו ומתיישב ליד החבר שלך, אני, כמו שאני, נידה מדממת, מתיישבת לך על הברכיים!"
קם? בטח שקם. רץ מוֹר לַייק אִיט.
ואני הייתי היחידה באוטובוס שנחרה בשלווה על שני כיסאות.
עכשיו אתם מבינים למה קוראים להם חרדים?
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
