הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 9/2003
הרב
כזכור, הייתי בחתונה ביום חמישי. היתה חתונה פצצתית. (ואת זה אני אומרת בלי העוויה דבילית המדמה חיוך וללא עננת אדי אלכוהול המשייטת מעדנות מעל לראשי.)
בשלב מסויים ניגשתי לחתן, כולי נלהבת ואמרתי לו "אם אני קהל היעד שלך, אז הצליח לך בענק!"
וזאת כי היו שם הרבה אנשים משלל מגזרים ומכובדויות, אבל החתן והכלה שמו להם למטרה שיהיה כיף ויופי וזהו.
הצליח לכם. (הוא קורא אותי.. חמוד.)
כשנגשת לבאר המאובזר בכחמישה בארמנים/יות שובי עין, ובארסנל משקאות משובח, קיבלת את כל מבוקשך בתוספת קוביה ובה קרח ונורית אדומה ובוהקת. אני אוהבת דברים מנצנצים. זה עשה את המשקה הרבה יותר טעים, ואני ניגשתי לפחות 11 פעמים לבאר (כך יעיד מגש הקרח שלי בבית, לדעתי אספתי יותר מכמה מהילדים היותר נחושים שם.)
החופה היתה ממש מוצלחת, וזאת על אף שהיה בה רב. [וימחלו לי קוראיי יראי השמים]
בשלב מסויים הוא החליט לחוד לקהל חידות.
הרב: "מדוע קוראים ל'חתן וכלה', 'חתן וכלה'?" <התפלפל>
ק[שקט]הל: <שקט בקהל>
הרב: "או!"
וכאן הוא התחיל לשאול שאלות על שיכולי אותיות למיניהם, וקיבל תשובות נכונות מן הקהל, אני, כל אימת שניסיתי, כל הזמן טעיתי..
הרב: "לבסוף, את המילה חתן, אפשר לשכל ולקרוא גם נחת ואת המילה כלה אפשר לשכל ולקרוא הכל. אז אם החתן יתן נחת לכלה, הוא יקבל?"
קהל: <כמו ילדים מפגרים> "ההההה-כככל!"
ואני מלמלתי לי בינות לאדי הבירה: "אם הכלה לא תתן לחתן נתח, החתן הלך."
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
