הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 9/2003
 פרפר
עוד באותה החתונה, סיפר הרב הלז סיפור ממושל, לכאורה עליו בילדותו.
להלן הסיפור:
"בילדותי הייתי עובר מדי יום ליד ביתו של איש זקן.
יום אחד הוא קרא לי [והציע לי סוכריה על מקל?] והציע להראות לי קסם. היה עליי לבחור כל חפץ שהוא ולהחזיק אותו בידי [כאן היתה המחשה, למקרה שהקהל לא הבין..] והזקן ניחש מה הוא היה.
כך מדי יום ביומו הייתי מגיע לבית הזקן ומסתיר חפצים מחפצים שונים, ותמיד ידע הזקן מה יש לי ביד. [איי פייל טו אנדרסטנד דה מוטיביישן אוב די אולד מאן.]
יום אחד החלטתי להתחכם לו. אני וחבריי החלטנו לתפוס פרפר, ושאשאל את הזקן מה יש לי ביד. אם יאמר "פרפר מת" אשחרר את הפרפר, ואם יאמר "פרפר חי" אתן לו מעיכה קטנה [שוב המחשה.. איק!] ואראה לו כי מת. [יא ראבי!]
למחרת עשינו בדיוק את זה. תפסנו פרפר וניגשתי לביתו של הזקן.
הרב: <בקול צפצפני של ילד קטן> "מה יש לי ביד שלי?" ["מה יש לו בכיסססס שלו, פרשססס?"]
הזקן: "פרפר".
הרב: "אבל, פרפר חי או פרפר מת?" <ערמומי!..>
הזקן: ----
ופה נרדמתי.
טוב.
סתאאם.
הזקן: "אם תרצה, חי, ואם תרצה, מת. בידיך היא."
והנמשל [אנחנו לא קהל בר דעת, יש להסביר את הנמשל!] הוא שגם הנישואין הם בידיך. ידא ידא ידא.
כולם ביחד: "הוווווווווווו...."
אני? צינית? לאא....
רק לא אוהבת רבנים. זה הכל. סוּ מִי!
[והוא עוד היה ממש בסדר. מצאו אותו באינטרנט!]
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
