הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 9/2003
 העברות
ככה.
יש בעיה מהותית עם לכתוב על מישהו שאתה יודע שקורא אותך. אבל, וואט דה האק, אני לא יכולה לעמוד בזה יותר!
היום העברנו (חלקינו עדיין מעבירים) חלקים נכבדים מתכולת הדירה התל-אביבית אל הדירה הכפר-סבאית.
לא לקחנו מובילים, בעיקר כי היה לנו המון זמן לכל התהליך וטפטפנו את הדברים במהלך החודש.
היום היה היום הכי משמעותי. לקחנו ואן של חברים, והעמסנו (כמעט) הכל. חוט-מאריך, קולב, מדיח, גדעון (עציצי גדל המידות) מזרן, ושאר מרעין בישין.
אך שוב חטאתי בהכללה. הם העמיסו. אני ארזתי.
בשלב מסויים התקשרתי אל הסוס, כמעט בוכה מזעם ומהטחת הראש בקיר שוב ושוב ושוב...
קיפוד כזה: "אני לא עומדת בזה יותר!"
סוס: <בדאגה אימהית אפיינית> "מה קרה?"
קיפוד כזה: "אני עומדת במרפסת ומסתכלת על חתול ועל זנגול. הם מובילים."
סוס: "נו?"
קיפוד כזה: <עוברת לתיאורים גראפיים> "כבר יש לי אדום במצח מרב שאני חובטת לעצמי עם כף היד. זה כמו לצפות בסרט של האחים מרקס!"
סוס: <מהמהמת. בדרך כלל היא מהמהמת כשאני בשוונג>
קיפוד כזה: "שלחתי אותם למטה עם המזרן. כי הוא הכי גדול. כדי שיעמידו אותו בצד ויעמיסו עוד דברים. ועכשיו ראיתי שהם השכיבו אותו על רצפת הואן, ועכשיו הם השכיבו עליו את המדיח, והכל שם מתנדנד וקופץ. כמה סתומים אפשר להיות?! הם בחורים אינטיליגנטים, וסוחבים על הכיפאק. אבל תני להם להכניס אפונה למיכלית והם יצליחו לסבך את זה!"
סוס: "מה אומרים על זה? אה כן! '...Don't quit your day job just yet' "
נשפכתי, נו מה?
בשביל זה צריך חברות טובות.
שתדענה לומר ברגעיך הקשים ביותר, בדיוק את הדבר הנכון כדי לשפר לך את מצב-הרוח..
הערה/שאלה מהותית: האם נולד הגבר שיודע לארוז דברים?
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
