הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 9/2003
למתקשים
לפני כששה שבועות, יצאו הפילים, הורי החתולי שלי, לשנת שבתון. מסע מסביב לעולם, שהתחיל בארגנטינה.
לפני כארבעה שבועות פוטרתי מעבודתי במסגרת פיטורין רחבי היקף.
לפני כשלושה שבועות עברנו רשמית לפיליה, צעד, שנראה בשעתו נבון, ובעיקר חסכוני.
לפני שבוע החתול הזכיר לי שהפילים מגיעים לחופשה בארץ לקראת הדילוג הבא.
לפני כמה ימים נפל לי האסימון שמדובר בשלושה שבועות אינטנסיבים ולא ביומיים אנמיים.
לפני כמה שעות הם הגיעו. עליזים ונחמדים.
החותנים שלי.
להיות שותפינו לדירה.
הבית שלנו. הבית שלהם.
אז מעבר לכך שלא הפנמתי את גודל הבעיה לפני שהסכמתי להסדר המשונה הזה, אני חוששת שאני עדיין לא לגמרי מבינה...
הם אנשים נחמדים. מאד נחמדים.
אבל אני לא עובדת, והם בחופש, ואין לי אוטו, אז אנחנו הולכים לבלות עכשיו, אחת בתחת של השניים ולהיפך, שלושה שבועות.
מילא עם ההורים. גם זה מטורף ברמות. אבל עם החותנים?!
מה חטאתי מה פשעתי!?
וזה לא רק הם.
-- הנכדים החמודים שלהם (טפשון וטמגוצ'י), שאני אוהבת מאד, מגיעים, לא מכירים בכך שזה לא לגמרי הבית של סבא וסבתא, מלכלכים, מבלגנים, מטפסים על הרהיטים, מחטטים במגירות וארונות (אולי יש שם הפתעה..)
-- ה"ילדים" שלהם. מגיעים, לא מכירים בכך שזה לא לגמרי הבית של אמא ואבא, משתלטים על המחשב, אוכלים את השאריות של האוכל מאתמול ומבלגנים את המקרר, נשארים לישון בלי התרעה, משאירים כביסה במקלחת...
-- מחר באים כל החברים שלהם.
אני לא רוצה להיות צרת עין. ואני לא חושבת שזו רק שריטה שלי.
כרגע זה הבית היחיד שיש לי. סידרתי לי מחילה נחמדה בשבועות האחרונים.
אז אני קצת טריטוריאלית. אפילו השתנתי מסביב לכל הסלון.
זה לא עזר.
אז איך מרגישה מפרצת בדיוק?
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
