הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

יש לי חבר צייר ואנימטור. איש מיוחד במינו, קנדי (זה יתברר כחיוני בהמשך הסיפור) וקולגה.

יש אתנו במשרד בחור בשם דוד. הוא... איך לומר... אוהב לדבר, אוהב לדבר על עצמו, ואילו היה מאריך שיער ועובר לשמלות, לא היה אשה אטרקטיבית במיוחד (גם עובדה זו תתברר בהמשך כחיונית).

מכל מקום, אותו חבר יקר, מתוקף משלח ידו והעניין האמנותי שיש לו באנימציה ובמודלים תלת מימדיים, גולש הרבה באינטרנט, מרחיב את ידיעותיו האומנותיות ורואה הרבה תוכן שאנשים אחרים יוצרים. בדרך כלל מדובר במודלים של פנים ריאליסטיות, מלאות הבעה, ויפות מאד מאד.

יום אחד ראיתי אותו כמעט בוכה מרב צחוק בקפיטריה שלא היתה ריקה מאנשים אחרים..

קיפוד כזה: מה העניין?

איש: מצאתי באינטרנט מודל של פנים של נערה.

קיפוד כזה: נו?

איש: מידל אותה אנימטור אירני.

קיפוד כזה: אז מה? היא עם רעלה?

איש: <צוחק נורא> לא לא...

קיפוד כזה: נו?

איש: היא פשוט... נורא נורא מכוערת. <ממשיך לצחוק>

קיפוד כזה: וואלה?

נקדימון: <מצטרף לשיחה> זוועה. הוא חשב שהוא ממדל ילדה יפה, אבל כנראה שאין שם הרבה דוגמניות בטלויזיה...

קיפוד כזה: אני מבינה למה זה מצחיק, אבל למה זה כל כך מצחיק?

איש: <מסתכל ימינה ושמאלה> היא פשוט נורא דומה ל... <רוכן קדימה> דלת וו דלת.

דממה השתררה.

אחרי כמה שניות אני ונקדימון התחלנו לצחוק צחוק פרוע שבלבל את האיש עד מאד.

איש: מה? מה?

קיפוד כזה: <רוכנת קדימה> מם זין למד, שין אלף פא סופית, אלף חית דלת, פה הא, למד אלף, יוד וו דלת עין, למד אלף יוד יוד תו. <טפיחה עם האצבע על האף מלווה במבט רב משמעות>

בגלל זה, אתם תקבלו את התמונה של דלת וו דלת רק "מאוחר יותר".