הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 9/2003
 בוס
מאד יתכן שלכל אחד יש בוס אחד, מתי שהוא בדרך, שהוא דמות משמעותית בחייו. כמעט, הייתי מעזה לומר, דמות אב.
מישהו שמגדל אותך, מטפח אותך, מלמד אותך את כל מה שאתה צריך לדעת כדי להפוך ממתלמד ליודע-דבר-מה.
אף לי היה בוס שכזה. ארבע שנים. למדתי ממנו המון. המון המון. באמת.
כשרק הגעתי למשרד, הוא היה עסוק בהקמת צוות קטנטן, שלימים נהיה קבוצה של כשלושים איש. אני הייתי הראשונה שגוייסה למטרה, ועוד צורפו בטפטופים שלושה אנשים מפרוייקטים אחרים. אמנם היה לי כבר נסיון של כחמש שנים במקצוע, ואולם, זה היה כמו ללמוד מהמאסטר, כאילו שום דבר שידעתי קודם לכן לא היה רלבנטי, ועכשיו נלמד את האמת הגדולה.
אה, ברור שהיה חוסר סימטריה מסויים במערכת היחסים. אבל היא היתה מאד נוחה לבוס הגדול.
כך נקפו השנים והצטרפו ילדים, והיה נחמד ונעים, ונבנתה לה היררכיה, ותמיד אני ישירות תחתיו. מורבצת בינה על ימין ועל שמאל. היה לו מאד נוח שאני יושבת בפוזיציה של הלא-מבינה שצריכה ללמוד ממנו. וזאת למרות שכבר הייתי בפוזיציה שבה כמעט כולם למדו ממני דברים.
וזה כבר לא היה רק בענייני עבודה. הו לא.
בוס: "זה נורא חשוב שתסיימי את התואר"
קיפוד כזה: "מה זה עניינך בדיוק?"
בוס: "זה חשוב שתסיימי דברים שהתחלת איתם. גם לחיים וגם לנו פה. בעבודה."
נשמע הגיוני. מה אני אגיד לכם.
ואז הוא התחתן עם המאהבת שלו, ונולד לו בן. והוא הביא אותו למשרד בעודו רך בימים, וניער אותו כתרנגול כפרות מעל לראשו.
קיפוד כזה: <רועדת מבהלה> "בוס! השתגעת?! הזהר על הראש שלו!"
בוס: <בבוז> "אני ראיתי איך הוציאו אותו הרופאים מהבטן של אמא שלו, ואיך ניערו אותו. זה בסדר!"
אז התחיל לכרסם בי החשד שדמות האב אולי איננה כפי שחשבתי.
במקביל התחילו להגיע דיווחים על חרדות ממנו בקרב הפקודים האחרים וסיפורי זוועה על גידול הילדים.
לקח לי שנה של נסיונות, אבל בסוף הצלחתי להתפטר. זה לא היה פשוט, האמינו לי.
הוא עשה לי שיחת סיכום:
בוס: <במבט צופן סוד> "יש לי רשימה. את יודעת? כל העובדים שלי מסודרים לפי כמה אני חושב שהם טובים. את התחלת מאד למעלה. ועכשיו ירדת מאד." <מחייך>
קיפוד כזה: <חיצי רעל נוטפים מעיניה> "יופי. יופי. אז לא לצפות ממך להמלצות?"
בוס: <בפליאה אמיתית> "למה?"
שנתיים אחרי שעזבתי, לחתונה שלנו לא הזמנתי אותו. הוא נעלב. (?!?)
הוא השיג את הדואל שלי
בוס: <דואל רק עם סבג'קט> "?How come I wasn't invited"
נכה חברתית. מה יש לומר.
לא עניתי לו.
אח"כ הוא שלח עוד כמה, והזמין אותי לאכול איתו צהריים. הוא סיפר לי בגאווה על הבת הקטנה שלו:
בוס: "הבן שלי כבר בן 4, הוא יושב על הפוטון שלו, ואז היא מבקשת שאני אשים אותה גם. אני יודע שהוא ידחוף אותה והיא תיפול, אבל אני עוזר לה לעלות. והוא דוחף אותה. והיא נופלת ובוכה. ואז היא מבקשת שוב לעלות. ואני עוזר לה לעלות. זה כל כך מצחיק!"
קיפוד כזה: <לתוך הסלט> "יופי. יופי."
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
