הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, ואיש לא יגע בו בלי רשותי. |
| 10/2003
 הרס"ר
סיפור ממר"מ אחרון ודי. (לסיבוב הזה)
אז את מסיימת טירונות, ומסתפחת כספחת לממר"מ. יושבת כמצורעת בסככת המסופחים, זונה של רס"רים לכל עבודה שרק יחפצו, עד שמתחיל הקורס.
אט אט מטפטפין אל הסככה צעירים פעורים מיד אחרי טירונות. אין לכן מושג איך צחקו עלינו בבסיס כשהלכנו כל הזמן עם התיק השחור בהכנס.
שלא לדבר על המנהג המשעשע של כל קציני הבסיס לעבור באקראי ליד הסככה רק כדי שנצדיע.
לע' רס"ר קראו לֶיייי-אור. ליייי ארוכה, כמו במיייייייר של גרייניק ואלתרמן. או לפחות ככה הוא קרא לעצמו. בחור אמיץ וקשוח, ורפה שכל ככל שאפשר לעשות אותם רפי-שכל. הוא לא היה מסוגל לקרוא אפילו את השמות שלנו נכון, וזאת אחרי חצי שנה של מסדרי בוקר הזויים.
ליייי-אור: "פָמָלְיֶיר! להתייצב אחרי המסדר בנשקיה"
קורס תכנות קכ"ו: <מתאמץ לשמור על ארשת פנים רצינית. זיעה מבצבצת על מצחם של המתקשים>
ליייי-אור: <פרצוף מאד קשוח ורע. יכול להתאים לו שפם.>"גברת לוֹלְש, משהו מצחיק אותך?!"
[פָמִילְיֶיר ולָלוּש. נו מה.]
בכלל, כל הקטע הזה של רס"רים לא ברור לי. בפרט בבסיסים פתוחים. אבל גם בכלל. הם לא יכולים לפקד על הסבון במקלחת, אז הם באים לעשות דאווינים על אנשים שיש להם יותר מנת משכל בבוהן מאשר לרס"ר בכל הגוף? וימחלו לי קוראיי שהינם רס"רים. מצד שני, בטח לא הבנתם, אז זה לא היה מעליב. טוב חמוד?
אתם חושבים שאני מתנשאת? אז עכשיו אני אוכיח לכם שלא. היו שלושה כאלה בממר"מ.
היה ליייי-אור, ע' רס"ר ממר"מ.
לרס"ר של ממר"מ קראו איציק, והיה לו שפמפם מטופח ומכנסיים צמודים, שהוא הכניס יפה-יפה לתוך הנעליים ולתוך הישבן. רגליים מקלות ביליארד. ממש מטופח למשעי.
והיה רנ"ג קארפ. אחד הרנ"גים הראשונים של צה"ל. רס"ר הבסיס.
כשהיה קר במדרגה, ומישהו היה מסנן "קָר-פּה" מיד היו קופצים הקורסיסטים הישנוניים בבהלה, עיניהם מסויטות וצועקים "איפה?!"
אז הרס"ר איציק הפתיע אותי עד מאד בשבוע האחרון של הקורס, כשהתארגנו לתסתסכים של טקס הסיום.
איציק: "עכשיו צריך לחלק אתכם לשלוש כדי לסדר בחית. נא ליסתדר בשלשות."
קיפוד כזה: <בחיי שגל של הערכה שטף אותי! הוא אשכרה הצליח להפנים שהוא לא ממש צריך לספור ולחלק, מספיק לסדר אותנו בשלשות! כל מה שאני חושבת על רס"רים, מהיום משתנה! הופ השתנה!>
איציק: "רגע.. יש פה 25 שלשות, זה בסה"כ.... [הזמן עובר] 75, זאת אומרת שצריך... [עכשיו מחלקים חזרה בשלוש, זה קשה!] 24? לא! 25 אנשים בכל צלע של החית."
קיפוד כזה: <לסתה נופלת על הרצפה מהתמרון המתימטי המבריק. אבל זה לא נגמר!>
איציק: "כמה שלשות יש בעשרים וחמש. רגע. 6. אבל גם צריך עוד חייל. רגע.
<בקול רם> שש השלשות השמאליות ופמלייר, ללכת לצד ההוא של הרחבה!"
כעת ניצבה בפניו הבעיה שיש לו שלישיה עם שני אנשים. מה נעשה? אולי נתחיל מהצד השני?
לא!
כל השורה הראשונה, זזה אחד ימינה.
נש-ב-עת!
ואז הוא ספר עוד שישיה. ולקח אחד. והזיז שניים, ויצא לו טוב.
והוא היה מרוצה.
ואני? הופ השתנה שוב, והייתי צריכה ללכת להחליף תחתונים.
ורק כדי להראות לכם שהכל אמת, שבריר שיחת בוקר
קיפוד כזה: ...לא מכירה. כותבת פוסט, לא לוחצת על לינקים שאני לא מכירה.
קיפוד כזה: על איציק הרס"ר.
איש יקר: עם המכנסי דפוקותי
קיפוד כזה: מתת אלוה לאינטיליגנציה.
איש יקר: הוא עדיין שם
קיפוד כזה: לא נכון!
איש יקר: הוא החליף את קארפ
קיפוד כזה: לא נכון!
איש יקר: הוא רנג היום
קיפוד כזה: גם קארפ בפוסט הזה..
איש יקר: הייתי שם בהשתלמות שנה שעברה
קיפוד כזה: לא נכון!
איש יקר: כן כן...
| |
| כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
