הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

שעה. שעה שאני מחפשת כותרת בת מילה אחת לפוסט הזה. בסוף שמתי שלט קטן "ים".

התפטרתי.

יש רגשות מעורבים, יש הקלה גדולה, בגדול הכל יצא בדיוק כפי שרציתי (למרות שיש להם עוד את היכולת לעשות את זה מטונף כמיטב המסורת) אני לא משתמשת יותר במחשב של העבודה לשום דבר אישי, ולכן אני לא נכנסת לבלוג.

קיבלתי כמה מחמאות שגרמו אף לעורי השחום להסמיק.

אני לא יודעת מה אני אעשה בלי המפלצת הזאת ונהמותיה על בסיס יומיומי.

נקדימון... הקנדי... דגי...

אבל איזו הקלה, יא רבאק, קשה לתאר.

עם הקוראים הסליחה על האי-רגולריות.

ברגע שאני אהיה לגמרי בחוץ, נאוורר פה יחד את הסדינים. איך?