הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

בהשראת הפוסט של אשמ"ש

זה התחיל בחיטוט קורע בארכיון התמונות של חברי הכנסת המכהנים,

כדי למצוא מישהו/י ששמ/ה את דליה איציק בכיס הקטן.

זה היה מאד קל. אין לכם מושג בכלל.

אבל אני ידעתי מה אני מחפשת.

חיפשתי את האיש שכשאמרו על אנשים כמו עוזי ברעם ומאיר פרוש שהם מכוערים כיוון שיש להם צבעי שיער שונים בראש, בזקן ובגבות, זה הצחיק אותו.

הצחיק אני אומרת!

שאול יהלום... חה!

גאולה כהן... דוגמנית לידו!

חיפשתי את האיש היחיד, שאם הייתי רואה אותו בחדשות לפני השינה, ידעתי שמצפה לי לילה לבן:

או סיוטים, או פרצי צחוק בלתי נשלטים.

תלוי בהלך הרוח באותו יום.

כן.

אני מדברת עליו...

הבלורית הטבעית הסרוקה נונשלאנטית לצד.
הרווח הכמעט-בלתי-מורגש בין השיניים, מרמז לרווח בין הגבר לחולצה.

המשקפיים המרובעות שמסמלות את היציאה מן המסגרת.

העניבה בירוק פורץ מוסכמות.

שלל סנטרים.

אבנר שאקי - האיש והאגדה