הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

כשהייתי בצבא, היה לי חבר מאד טוב, איש גדול. ויקר.

לוידעת למה אומרים תמיד שאנשים שמנים הם טובי לב ונעימי הליכות.

ומה עם שאול יהלום? מה הוא? היוצא מן הכלל המעיד על הכלל?

הוא כן היה, בכל אופן. איש ענק, עם לב ענק.

מכל מקום, יומחד תפש מושקוביץ טרמפ עם ידיד שלו, אל המכורה-האם קיבוץ אש-דוד.

הם נוסעים להם בנחת, כשלאט ובעדינות, אך באופן שאי אפשר להתבלבל בו, מתחילה ופושה ברחבי המכונית הקטנה.. מין.. צחנה.. מעין ריח של.. נוּ! יו נואו!

הידיד: <בעיקום אף נוראי ומבט מתלכסן לעבר מושקו> "תגיד, זה אתה?!"

מושקו: <מסתכל עליו מזועזע> "לא, זה לא אני. ובאמת תודה לך שאתה חושב שאני יכול להפיק ריח של מאה דונם שדה מלא זבל פרות!"

הערה מהותית: באמת היה שם שדה ענק מזובל טרי-טרי.

מושקו היה הנציג של מקרפ"ד. אֶה.... מחילה. מקרפ"ר..

קורסיסט: "וכמה שמירות ומטבחים ואבט"ש עושים?"

מושקו: "לא עושים מטבחים, עושים קצת שמירות, אבט"ש לא מזיק פעם בשנה"

קורסיסט: "מה זה 'לא מזיק'?"

מושקו: "זה כשאיש שקוראים לו אפרים בונה התנחלות ליד עץ, וקורא לה 'עץ אפרים'? אז הולכים לשבת איתו לשחק איתו שש-בש."

הערות:

1. הוא המציא את זה.

2. זה היה ב-92' לא ידעו מה זה סרבנות. וערבים עוד היו פועלי בניין. ואנשים עוד היו נוסעים בשישבת לקלקיליה לשוק.

3. מי שלא מבין למה אמרתי את 2, 2 לא היה מיועד לו.

לימים, מושקו נשלח לאבט"ש.

נכון.

לישוב שכוח האל..

עץ אפרים

התמונה להמחשה בלבד.מושקו באמת נשלח לעץ-אפרים. לא לעץ-יהושע. והמבין יבין.