הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

אתמול החתול לקח אותי להקיף חצי כינרת באופניים.

בשנה שעברה הקפתי כינרת שלמה. השנה קיבלתי פטור מחצי כינרת. אם נמשיך את הסדרה, בשנה הבאה, אני לא אצטרך לבוא בכלל, ומהשנה הבאה והלאה, מישהו כבר צריך להקיף בשבילי את הכנרת.

ויש לי בדיוק את המועמד המתאים.

פעם נורא אהבתי לרכוב על אופניים. היום אני שונאת.

קיפוד כזה: כואב לי!

חתולי: מה כואב לך?

קיפוד כזה: ה... <מבינה שזה יקח הרבה זמן> לא כואבת לי אוזן ימין.

בדרך שרתי לי שירים להסיח את דעתי מן הסבל (בקולי קולות)

"על שפת ים כינרת
ישבה נערה עם חטוטרת
ישבה נהנתה מן המים
ולא רכבה על אופניים
מי גר שם? רק יפה
היתה יכולה להיות שאפה
היתה בחורה נהדרת
אם רק לא היתה לה חטוטרת"

עברו אנשים, אמרו לי: "את בטח לא ממש סובלת אם את יכולה לשיר"

עשיתי להם חיקוי של החיוך מלא הדם של טיילר דירדן מ"מועדון קרב" כשהוא סוחט את הבוס.

הכרחתי את חתולי לרכוב מאחוריי כל הדרך, שאני ארגיש שאני יותר גיבורה ממה שאני באמת. [מה אעשה שיש רכיב פסיכולוגי מאד משמעותי בספורט סיבולת?]

פתאם נעלם החתולי והופיע איזה איש שמנמן ומזוקן.

איש: שלום!

קיפוד כזה: שלום! <ככה זה, אומרים לך שלום, בוקר טוב וזה, חופשי>

איש: אני צביקה!

קיפוד כזה: אני לא.

צביקה הלך, והחתולי בא:

חתולי: אמרת שלום לצביקה?

קיפוד כזה: <שוק מוחלט> הייתי אמורה להכיר את צביקה?!

לפחות קיבלתי נקודות זכות על "אם ניגש אלייך גבר ומציג את עצמו את לא מיד נותנת לו את הטלפון שלך"