הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

כשהיינו ברכיבה ביום שבת, בעודנו מתארגנים, יצא לדרכו רוכב-ידיים. handcycles מכירים? הוא נעלם באופק ואנחנו עוד היינו בשלב חבישת הקסדות. ככה מהיר הוא היה. ופיסח בשתי רגליו.

בעקרון, מפתיע אותי שאנשים לא מכירים בדיחות שחשבתי שכולם מכירים. למשל, כשהיינו בהצגה "עקר בית" סיפרה הבת לאביה הפורש מחיל האויר את הבדיחה על העכבר שחוזר הביתה ותופס את אשתו במיטה עם עטלף. "אבל למה עם כזה מכוער?!" הוא שאל את אשתו בעלבון נבגד, והיא מיד ענתה: "מכוער מכוער, אבל טייס!"

כל הקהל התפוצץ מצחוק רם. ורק אני וי' הסתכלנו אחד על השני (ועל אבאשלי) ולא הבנּו הכיצד זה כל כך הרבה אנשים לא שמעו את הבדיחה הישנה הזאת.

אז עכשיו אני מקדימה רפואה למכה ומספרת לכם על אולימפיאדת הנכים לפני כמה שנים. על המקפצות בבריכה מתייצבים כמה פיסחים, כמה חיגרים, עיוור, שני גידמים, ואז מגיע איש נושא ראש בלבד בידיו, ומציב אותו על המקפצה.

המלמולים מיד החלו. "איך הוא מתכוון לשחות בלי ידיים ובלי רגליים?!", "מה הוא חושב לעצמו?!" וכך הלאה. מגיעים השופטים, עוזרים לפיסחים לעלות על המקפצה, מכוונים את העיוורים, שמים לגידמים את המשקפות והכובעים, כמו גם לידידנו. הם נעמדים מאחורי המתחרים ובהשמע השריקה, משליכים אותם למים.... כמו שהראש נוגע במים, הוא שוקע במקום ולא עולה יותר. בתום המקצה, מישהו מוציא אותו מזועזע מהמים.

- "מה חשבת לעצמך?! בלי ידיים ובלי רגליים להשתתף בתחרות שחיה?!"

- "מה יש לך? אני קורע פה את כולם! כבר שנים שאני מפתח טכניקה עם האוזניים, ואז בא מישהו ושם עליי כובע!"

זו הבדיחה. עכשיו שכולם נחו והשתעשעו, תנו לי ואספר לכם שאני וי' רכבנו, רכבנו, רכבנו, פידלנו ורכבנו עוד. ואז הגענו לעליה קשה, אני בקושי זזה, נושמת ונושפת כמו אשה עם צירים, ואז מגיע זה! בלי רגליים, ועובר אותי! מה זה עובר אותי? טס. ברגע שהוא טיפה התרחק סיננתי לי' "סעמו זה, אני נטחנת כמו קפה לנדוור, והוא בא לי עם הטכניקה שלו עם האוזניים ועובר אותי כאילו כלום..."