הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

קמתי בבוקר והיה לי קר.

טקטיקה מספר אחת:

לנשום מתחת לשמיכה.

התחמם קצת. לא מספיק.

טקטיקה מספר שתיים:

הי! בנות לא מפליצות!

לפני כמה שנים ישבנו אני וחתולי עם הגילצ ואשתו (שמה מצונזר מסיבות שאולי יוסברו בעתיד)

כעת, לא, לא שוחחנו על נפיחות, ולא על יציאות, ולא על שום דבר ממין זה.

ברם אולם, השיחה התגלגלה לשם, ובאין מעצור הכריזה פתאום אשתו:

"בנות לא מפליצות! ואם הן כן מפליצות אז זה בטעם דובדבנים!"

"דממה רועמת" זה ביטוי כל כך נאות בהקשר הזה.

ואני אומרת: "בנות לא מפליצות! אין להן את האינסטלציה הנדרשת!"

וחתולי אומר: "בנות לא מפליצות, מיי אס.."

וכעת, כמו שאני יושבת לספר לכם, נדרשתי לקינוח האף.

בזווית העין משהו עגול.

מקלידה ביד ימין, שולחת יד שמאל.

מנטל-נואט:

לקנח עם מצלמה? לא רעיון טוב.

פיינאל ת'ואטס:

איפה תמה? הגעתי לשפל המדרגה.

סיפרתי לכם על קינוחי אף ונפיחות נשיות בטעם דובדבנים.

סטימפי! מאחוריך!