הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

באתי לכאן לעשות ספירת מלאי. עברתי דרך הדף הראשי ונתקלתי בנושא החם. וזה ממש דכדך אותי. ככה זה כשלא קוראים חדשות ולא שומעים עיתונים.

שני השירים של דליה רביקוביץ' שתמיד אהבתי יותר מכולם הם אפילו סלעים נשברים וחמצן או כמו שאני אוהבת לקרוא לו "שממית על קיר ביתך עדו" והמבין יבין.

אני שונאת את משלח היד שלי. (למען הסר כל ספק)

בנימה מדוכדכת זו, תנוני ואספר לכם שאיש לא שם לב שירדתי שישה קילוגרמים ומאה גרם, או שישה פסיק אחד קילוגרמים. שירדתי מידה במכנסיים. או שיש לי ארבעה זוגות חדשים ללבוש, שכולם כבר קצת גדולים עליי. אפילו כשאני עושה פירואט בשמחה מתוך תקווה לאיזה "פששש..." אחד קטן, או איזה "זה נדמה לי או שירדת במשקל?!" אני בד"כ מקבלת "די, את לא כל כך שמנה" מי שמנה מי?!  סעמק. פאקינג מידה במכנסיים. חצי שנה בסטודיו C, מזיעה כמו סוס על ההליכון פעמיים בשבוע, פלוס פעמיים בשבוע בבריכה, פעם בשבוע אופניים ואיזה סקווש מזדמן, וכלום. כלום כלום כלום כלום!

ולפני שאתם מתחילים עם ההתלוננויות שלכם, חשוב לי שתדעו שהכריחו אותי לעשות DOWNGRADE למערכת ההפעלה שלי מXP PROFESSIONAL לHOME EDITION ושעכשיו הזבל המזופת הזה מחרב את חיי באופן יומיומי, אבל גרוע מזה, אין לי עברית. אז אני לא יכולה לעשות כלום במהלך היום מהעבודה. וכל הערבים שלי מלאים באימונים. אז הא לכם. אל תרחמו עליי, אני אלך בחושך עם הנכד האסקימוסי שלי לשפלות הקרח הגדולות ואמות שם באומץ לבד.