הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

שלום ידידיי, חבריי ומוקירי זכרי.

והיום אני שואלת: "איך קוראים לרצפה שלכם?"

לרצפה שלנו קוראים ביטון.

כמי שגדלה רוב ילדותה בקומה השישית, ובלתה את נעוריה הקצרים בבית פרטי ובפנימיה, אני יכולה לומר לכם חד וחלק, קבל עם ועולם:

זה חיה אחת לחיות עם שכנים מלמטה, וחיה לגמרי אחרת לחיות בלי שכנים מלמטה.

אתם יכולים לצטט אותי.

כעת, דמיינו את טפשון וטמגוצ'י מתרוצצים ברחבי הבית, צעירים, עליזים, כוחם במותניהם. רצים, קופצים, מתגלגלים.. ופתאום, נופל לאחד מהם כסא!

"ששששש! ביטון!"

יגער מישהו בחרדה עמוקה וקמאית, מבט של חיה רדופה בעיניו.

מיד כולם ישתתקו. יביטו זה בזה במבטים חמורים. כולל הילדים.

האם יש צורך לעמעם את האורות ולהסתתר בחדרים הפנימיים? או שמא תעבור התקרית בשקט הפעם? קשה לי שלא לחשוב שהילדים חושבים ש"ביטון" זה, הוא מן יצור שאול תחתיות איום ונורא הרודף אותם בשנתם בלילות. כמו בָּלוּלוּ.

ביטון, איש משפחה בעל חזות מטעה של מלומד מרוקני נעים הליכות, לבוש היטב ובעל נעלי-עורך-דין המקליקות בעוברו עם הפודל הצרפתי המטופח שלו. הוא אימת הבניין.

אבל רק אנחנו זכינו לעונג המפוקפק של להתגורר לו הישר מעל לראש.

אם לדייק, זו זכייתם של הפילים. אני לא יכולה לקחת מהם את הפרס הגדול מבלי שעשיתי דבר עבורו.

אבל בירושה לשנה, זה כן.

פילים נחמדים יש לי למשפחה. אנשים משכילים (מאד), נעימי הליכות, משעשעים, נחמדים, מאד ידידותיים לסביבה.

שערו בנפשכם, אם כן, את גודל זעזועם, כאשר התקינו סופכלסופ מיזוג מרכזי בביתם, ובישיבת הועד הולבנו פניהם ברבים:

"הבן שלי לא יכול לישון בלילה! אתם בהמות! אין לכם בושה!"

הוריו המזועזעים של חתולי היקר אבדו עצות! בחירתם התמוהה משהו להזיז את הקומפרסור על חשבונם לא זכתה לשום הכרת תודה מצדו, ואף לא להתנצלות.

לא חלפו ימים רבים, וסערה חדשה עברה על הבנין.

ביטון והשכנה שחונה בתשעים מעלות אליו נקלעו לסכסוך קשה.

"בגלל שאת נכנסת עם האוטו שלך כל כך פנימה, לא נשאר לי מקום לחנות!" הוא היה צועק עליה בכל בוקר שבו מצב רוחו היה עליז ונעים, ובבקרים שלא, הוא היה מעיר את ההורים של חתולי בצעקות מרקיעות שחקים ובקללות מקללות שונות. זאת כיוון שאיתרע מזלם והם גרים הישר מעל החניה שלו. טוב, הוא גר הישר מעל החניה שלו, הם גרים הישר מעליו.

יותר מזה. הם חנו לידו. בצמידות.

החניה שלו, לא משהו. קטנה, עם בליטת מדרכה שמפריעה להכנס עד הסוף.

מוצג ההגנה מספר 1 קו נטוי ג' סופית:

לכל הדיעות סיוטאציה בלתי נעימה.

אז מה עשו הפילים?

נכון! The only sensible thing

החליפו איתו חניה!

לימים, הם התבקשו לרענן ניירותיהם בטאבו לחורף. ומה הסתבר?

שתי החניות, גם המקורית, וגם המצ'וקמקה קשות של ביטון שבה הם חונים, שלהם המה.

אין לו חניה רשומה. הם משלמים על שתיהן ארנונה.

הוא עדיין חונה בגדולה, אנחנו בקטנה.

בכל פעם שאנחנו נכנסים, אנחנו שרים את השיר שהמציא הפיל לכבוד המאורע (במנגינה של "רחוק מהעין רחוק מהלב" )

"רחוק מהביטון

קרוב לעמוד.."

אתם חושבים שהוא אמר להם תודה?

יוק.

אז לרצפה שלי קוראים ביטון.

איך קוראים לשלכם?