הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

מוניקה סקס
לאיש השלג שלנו יש חתול

היה זה בחורף של שנת 2000. נלקחתי כנגד רצוני לצרפת על ידי החבר החדש שלי, וכל בני משפחתו.

מדי בוקר הייתי מביטה בו בדמעות תנין (כולנו גרנו בבית ענק שכור. לא היתה פרטיות בכלל) לוקחת את התיק שלי על הגב ואומרת

קיפוד כזה: אני הולכת!
חתולי: לאן?!
קיפוד כזה: הביתה!
חתולי: ברגל?
קיפוד כזה: כן!

הייתי הולכת עד לברוש, וחוזרת.

-- חן חן ללורנס על הדיווח העיתונאי האמין אני משערת שזו אשמתי, כי כששלחתי לו את התמונה... לא הורדתי את הכיתוב השגוי Porcupine! [מה חשבתם?!]

-- חן חן לרחבאל, אחייני מצד-אחי הרוחני,  על השמחה האותנטית שלו!

-- חן חן לשבלול על ההכרה בגלות המשוררים שלי.

-- חן חן לנוי נוי ולזוש שהן שם.

-- חן חן לכולכם. אתם עושים לי נעימים.

במהלך השבוע הבא אני אספר לכם את הסיפור הבלתי יאמן של נירה. אופרת הסבון המטורפת של חיי. הכינו את הממחטות!