הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

לורנס התעורר באחת לישיבה מתוחה. אשתו כבר היתה ערה והתארגנה לצאת לעמל יומה. אבל הוא לא שם לב. בראשו עוד התרוצצו תמונות חיות מן החלום שממנו התעורר. הוא בהה נכוחה, ובקול צרוד והיסטרי מעט אמר "חלמתי חלום נוראי!", קולו התגבר ועלה למעין פלצט צווחני, צרידות איומה כמו של נער מתבגר. "חלמתי שאנחנו כולנו נוסעים מהר מהר באוטו אל חוף הים, חונים בחריקת בלמים, ורצים אל החוף.

"אני התיישבתי עם אמנון וקארין ושאלתי את קארין איפה הילד הגדול. מצאתי אותו משחק בחול מתחת לרגליה של אשה צעירה ושמנה מאד. פתאום היה לחץ גדול וכל האנשים הצטופפו וכמעט דרכו עלינו. האשה צעקה 'מה אתה מתמזמז עכשיו? קחו את הילדים ורוצו! אתם לא רואים שמתחילה הגאות?מהר! מהר!' הרמתי את הראש. זה היה מטורף. צפיפות איומה, כולם נדחפו במעלה המדרגות אל הדלת היחידה החוצה מן החוף. לבסוף הצלחתי להגיע אל האוטו. אבל לא היה שם איש! התחלתי לרוץ במעגלים ולצרוח 'אבל עכשיו רק 2:47! הגאות לא אמורה להתחיל לפני שלוש ושלוש עשרה דקות!'"

לורנס הרים את עיניו המסויטות לעבר אשתו.

"אתה נורא מצחיק" היא אמרה. נשקה למצחו ורצה לעבודה. מישהו צריך להביא כסף הביתה.

מוקדש ללורנס סרנדיפיטי. הדפיוטי של סרן דיפיטי.

ועדיין, הכל אמת. הדמויות שונו כדי להגן עליי מלעגכם.

חסות:

עכשיו גם יש אליו לינק. אם בא אליכם מישהו לבלוג ומציע לכם פרוטקשן,

תגידו שכבר יש לכם פרוטקשן מהמאפיה של אנג'ל.