הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

לפני כמה ימים הייתי בסופר.

פעם, היה ספר. קראו לו "אלף-בית של חיות"

זה היה התנ"ך של כל מי שהיו לו שאיפות בתחום ה"חי-צומח-דומם" כמקצוע אולימפי.

היום, סופר זה לא מקום שיש בו רק אוכל, שתיה, כלי ניקוי ועיתון. הו לא.

היום יש שם הכל. זה גם סופר-פארם קטן, מאפיה, אולם כדורת, חנות חשמלטרוניקה ובית דין רבני.

אה כן, ויש גם ספריה בסופר. ליד הזיתים. לא ידעתם? עברו את הזגג, וזה קצת אחרי הדוכן לגבינות מסריחות ע"ש ג'רום ק. ג'רום.

מכל מקום, הבטתי במדפי הספרים המסודרים למשעי, כשלפתע פתאום הסתבר לי שיש ספר חדש. עם שם מקורי כמו "אלף-בית, מילון חיות" (בלי נדר).

הרמתי אותו בהתרגשות ניכרת לעין בלתי מזוינת.

עלעלתי בנון-שלאנס, כדי לא להסגיר שאני מאד מאד ממהרת להגיע...

נכון.

לאות וו.

"מי זאת בערבה היא רצה? זו היא הוִיסְקָאצָ'ה"

וִיסְקָ-מה?

אני יודעת. אני יודעת. כולם תמיד כתבו וירוס. גם אני.

אבל באמת שהתגעגעתי לבת של הכותב של ספר הילדות שלי.

אח. ורד.

ההיית או חלמתי חלום?