הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

ארוחת יום שישי אצל אמאשלי, זו התקפה אכזרית ובלתי פוסקת על הבטן.

מדובר בכשמונה עשר סוגי סלטים, לפחות שלושה מהם מחצילים במצבי צבירה שונים, ירקות מוחמצים, דלעת חריפה, שניים שלושה סלטי ירקות רגילים, מטבוחה ביתית, חומוס ביתי, ועוד ועוד. בלי להגזים.

שתיים שלוש אופציות למנה עיקרית, נגיד מאפרום, ושלושה סוגי קציצות, ואיזה דג ברוטב חריף, חלות בצד, כרובית משנוצלת, בארררור שקוסקוס, ומרק לקוסקוס, ואפונה ברוטב, ועוד ועוד ועוד.

עכשיו, מילא שהיתה מוגשת כל התקרובת הפנומנאלית הזאת, ואנחנו היינו מביטים בה בתדהמה ובנימוס טועמים. דוגמים פה, דוגמים שם, כדי שיישאר לנו מקום לטעום הכל.

אל תצחיקו אותי.

מה שבפועל קורה זה שמיד ברגע שאבאשלי אומר "...מקדש השבת" עוד לפני שהוא סוגר את חוברת הברכות הקטנה שלו, יש עליהום רבתי על האוכל, כאילו שמדובר מיניום בחבורת ילדים סומאלים שזו להם הפעם הראשונה לראות מזון.

כרבע שעה אח"כ (אני לא מגזימה. זה כל הזמן שאנחנו צריכים) כשהשולחן כבר נראה כאילו נחיל ארבה צעיר ושרירי שכוחו במותניו עשה עליו טירונות, או אז אמאשלי מתחילה, בעדינות, לעשות לנו מסדר מנות.

אמאשלי: חתול, אתה חייב לטעום את הלבבות.

חתולי: <גונח> טעמתי.. טעים מאד.

אמאשלי: נכון טעים? הנה, אני שמה לך עוד.

חתולי: <מבט של חיה רדופה בעיניו. אי אפשר לא לרצות את החותנת>

אמאשלי עוברת בינתיים לקורבן הבא

אמאשלי: קיפי'לה, אכלת מהחצילים? <מחזיקה את הסלט התורן באוויר ומתחילה לגרוף לי לעבר הצלחת>

קיפוד כזה: <יודעת עם מי יש לה עסק ומקימה בריקדות מסביב לצלחת> טעמתי! לא רוצה עוד! הכל מצוין אמא! מ-עו-לה!

חתולי סיים באנחות כאב את מנת הלבבות שלו, ואמאשלי כבר עם החצילים ביד

אמאשלי: שמעת? היא אמרה שזה נורא טעים! אתה חייב לטעום, את זה אמאשלי היתה עושה!

חתולי: <מסתכל עליי כמו עכברון שמסביבו ארבעה חתולים שמתכננים עליו ללאנץ'> ארר..

אמאשלי חוזרת אליי

אמאשלי: ואת הקציצות טעמת?

קיפוד כזה: <עוברת לטקטיקה ב'> יותר מדי מלוחות. <עדיין עם הזרועות מסביב לצלחת, מגוננת עם החזה>

וככה זה נמשך. עד שאנחנו בורחים מהשולחן.

או אז מתחילים הקינוחים.

עשרות. בלי להגזים.

4 סוגי עוגות.

תה.

לפתן.

קפה.

פירות העונה.

עוד קצת תה.

עוד עוגה ("זאת עוגה של חמש דקות, אתם חייבים לטעום! זה מהספר החדש")

עוד קפה.

פעם, אחרי כל זה, היינו נוסעים מיד לעוד ארוחת ערב, אצל ההורים של חתול.

היום, הם בחו"ל. אז אמאשלי אבדה כל זכר לאנושיות שלה כלפי הקיבה המסכנה שלנו, והתחילה להפגיז ביתר שאת. שלא לדבר על הgoody-bag שהיא מארגנת לנו ביציאה, שצריך מינימום מנוף כדי לסחוב לאוטו, ועיירה קטנה  של אנשים מאד רעבים כדי להצליח לגמור את זה במהלך השבוע.

היום היתה חגיגת יום ההולדת של יובב, כל מה שתיארתי פה? זה מה שקורה בכל יום שישי רגיל.

כן. הבנתם נכון. עד שהפילים נסעו, בכל שבוע, אכלנו שתי ארוחות ערב של יום שישי, שלא לדבר על חרישת כבישי הארץ. לפחות היה זמן לעכל!

שלא תדעו מצרות מה קורה בחגים מועדים וימי הולדת.

יש גם כמה סוגי פשטידות. ומרק קובה. ועוד כמה קינוחים, ואולי איזה סטייק, ושכחתי שתמיד יש הכל גם בגרסא רגילה וגם בגרסא צמחונית לאבאשלי ולאחותי.

אה, ושכחתי לציין שאמאשלי היא גם ובעיקר קרייריסטית שעובדת 15 שעות ביום.

לפעמים אני חושבת שיש בה טכנולוגיה חוצנית.

עד כדי כך.