הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

ראו נא, אני סומכת עליכם. ולכן אני מרשה לעצמי לפרוש את לבי בפניכם, את חולשותיי, את נקודות התורפה הכי פגיעות שלי.

אז הנה, בלי להכביר מילים. עוד אחת.

אבאשלי, ויובב. שני שובבים. מכירים אותי מספיק טוב, כדי לדעת, שאני עושה עניין מצדק, מדיוק, מאמת, מנכונות.. יום אחד, עוד בצעירותי הרכה (מה שאומר שיובב היה פרקטיקלי תינוק) ראינו חבובות יחד, ואני אמרתי בתמימותי משהו על פָאזִי. הדב.

אבאשלי פשוט התגלגל מצחוק. ויובב, שכבר ידע לקרוא וראה שבתרגום כתוב 'פוזי' אמר "מי קורא לו 'פָאזִי'? כולם יודעים שקוראים לו 'פּוּזִי'!"

כעת. אני מבקשת להדגיש. אני ביטאתי Fozzie הוא ביטא Poozi.

מובן שאבאשלי קפץ על המציאה, ובפנים חתומות הביט בי ואמר: "מאיפה הבאת את ה'פָאזִי' הזה?"

ניסיתי להגן על עצמי. אמרתי שfuzzy זה כזה רך ונעים... כמו בובת דוב פוכית שכזאת.

הם התגלגלו מצחוק. ואני נלחמתי! בעור שיניי נלחמתי על האמת שלי. בכל פעם שמישהו קרא לו בחבובות, הייתי קופצת: "שמעתם?! שמעתם?!" והם בשלהם: "את חולמת! הם אומרים פּוּזִי! רק את שומעת את זה!"

טוב, לא לקח לי הרבה זמן להבין שמתעווזים עליי.

ניסיתי להתעלם. בחיי.

והצלחתי די יפה.

גם גדלתי בסה"כ בסדר.

למרות שמדי פעם הם היו עושים לי את זה.

בגדול, לא היתה לי ילדות עשוקה או שומדבר כזה.

באמת שלא.

בארוחת הערב הראשונה שחתולי הגיע להוריי, הנושא עלה.

יובב: "נו, זה כמו פוזי מהחבובות"

חתולי: <מסתכל מבולבל>

קיפוד כזה: "הם כבר שנים עם הקשקוש הזה שקוראים לו פּוּזִי, מנסים לשגע אותי!"

חתולי: <הבנה נופלת על פניו, מחייך אל אחי שהוא בקושי מכיר> "מה זאת אומרת קשקוש? ככה קוראים לו! פּוּזִי, לא?"

חלאות.

חלאות אני אומרת לכם!

איזה חבוב אתה?

אני, למרבה הפתעה, עשיתי את המבחן בהתחלה באופן מגמתי, ויצא לי...

You are Fozzie the Bear!! You are a born jokster, although most of your jokes are absolutely horrible! You are very friendly and have a terrific imagination.

נכון. שוב Poozi ...