הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

כשטפשון היה בן ארבע, לקחנו אותו לאופרה לילדים, אני ואמא שלו.

הושבנו אותו יפה על השטיח עם כל הילדים וישבנו עם הגדולים מסביב במושבים.

בהתחלה הוא מאד התרגש ונורא לא רצה שנעזוב אותו, אבל כשהתחילה ההופעה, הוא ישב כמו כל הילדים, מרותק אל הדמויות עם הבגדים המופרזים והשירה המיוחדת.

היה באמת יפה. הרבה מחיאות כפיים. אחרי חצי שעה, כמעט בדיוק, ובאמצע שיר, הוא קם.

הקהל הביט בו בעניין. הזמרים הבחינו בו, אך התעלמו והמשיכו לשיר.

הוא הקיף את הילדים וניגש אלינו. התיישב קרוב קרוב ולחש:

טפשון: אני בדקתי אתז'ה.

קיפוד כזה: נו?

טפשון: ז'ה לא מוצא חן בעיניי.