הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

שלום שלום. הבטחתי לנוינוי ולדולפין שעת סיפור על הציצים שלי, והבטחות, מקיימים.

"היה היה פעם, כך סבתא אומרת, היה היה פעם קיפוד.

מעץ לעץ, הדמות מצפצפת זו דמות הקיפוד הננס.

שמש עולה, יורד גם הליל, אך הקיפוד עוד עושה "פפפט פפט פפפט"

סוף מחווה לבני ברמן.

בכולופן. ציצים.

תמיד חשבתי שיש רק סוג אחד של ציצים. זאת למה? כי ראיתי רק את הציצים שלי, וציצים של דוגמניות וציצים של שחקניות בסרטים.. אהמ.. דוקומנטריים על תולדות הציץ מימי הביניים ועד היום.

מכל מקום. יום אחד הוזמנתי לאיזה ערב "התחברות נשית עם אמא אדמה והאלות הגדולות ואנא עארף מה עוד עם ירח מלא וזה וזה וזה וכיבוד קל". הלכתי. מי לא היה הולך? כיבוד קל!

היה באמת ערב יפה, הרבה מחיאות כפיים. אך ורק נשים. אך ורק. זו חויה מאד שונה ומעניינת, אין לי איך להסביר אותה. בהעדר גברים בסביבה, כולן נרגעות. די מדהים. אל תבינו אותי לא נכון, אני בטוחה שגם ההיפך הולך. ע"ע מילואים.

היו כל מיני דברים מאד ביזאריים. מראות על הרצפה שתוכלי להתחבר ל.. אהמ.. סרטים דוקומנטאריים על תולדות ה.. אהמ.. שישו ושמחו!

נרות, תופים, סארונגים. ואז, להפתעתי כי רבה, הבחנתי שחלק ניכר מהנשים חשפו את פלג הגוף העליון שלהן, ולבשו רק צעיף בד למתניהן ושרשראות פרחים לצוארן. מיד הבטתי בבעתה מסביבי. "הן לא רציניות!" אמרתי לעצמי. "אני לא מתפשטת גם אם כולן עושות לי גרופ האג מעורטל ושרות קומבאיה מיילורד קומבאיה!"

אח"כ התחיל הטכס. היתה אש, היו שירים, היו תופים, תפילות, מלמולים. פגאני לעילא ולעילא (וגם מרגש. אני לא אכחיש, צינית ככל שאהיה)

ואז זה הכה בי. הציצים שלהן. הם היו אחרים! כל מיני וסוגי מרפסות. היו מרפסות שהתנדנדו בקצב תופי הטם טם ועשו "שלום!" לברכיים עם כל תנודה, מרפסות גדולות שאפשר להזמין את כל המשפחה לפסח, מרפסות קטנות ואינטימיות. היו מרפסות מדורגות, כל אחת מסתכלת לצד אחר. היו מרפסות כמעט בלתי נראות, מרפסות עם עציצים, מרפסות מוזנחות. פשוט חגיגה של סגנונות.

ואז הבחנתי בגרוע מכל. הפטמות. הידעתם שיש כל מיני סוגים של פטמות?! כלומר, אהמ.. כמו שיש כל מיני סוגי נעליים. יש נעליים ורודות, יש נעליים חומות עם קונטרסט יפה לצבע המכנס למשל. יש נעליים חלקות, יש מחוספסות, יש עם שפיץ ויש מרובעות, נעליים עם.. אהמ.. שרוכים...  [שערות! נו! שערות!! ] בקיצור. חויה אנתרופולוגית.

זהו בעצם. אין לי מה להוסיף. אני הולכת להשטף.

אה, כן... "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה..."

לילה טוב ילדים!