הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

או "הכל אמת. שוב."

להוי ידוע לכל כי בשפה העברית יש שבעה בנינים: קל, נפעל, פיעל, פועל, הפעיל, הופעל, התפעל.

אז זהו. שלא.

אצל הפילים יש שמונָה:

קל, נפעל, פיעל, פועל, הפעיל, הופעל, מָפְעוּל, התפעל.

בפעמים הראשונות עוד התבלבלתי מזה שהם קוראים אחד לשני בשמות של חיות ו"טפשים". הסתכלתי בבלבול גדול רק כדי להבין שחתולי וילד בן שנתיים הם אלה שמעניקים להם את השמות. אליבא ד'טפשון בטרם ידע לדבר היטב; פיל=טָטֶה עד היום, פילה=דָדָה, קיפוד=אָפּוֹד וכך הלאה. התבוננותי העלתה עוד כי יש להם שפה מיוחדת, אחרת לגמרי ממה שמדבר בה כל בן אנוש נורמאלי...

כאשר נסעתי איתם לחו"ל בפעם הראשונה, טפשון ניגש אליי, והתפנק. נתתי לו נשיקה על המצח. הוא הביט בי מבועת ורץ אל דדה. הוא בכה נורא, ואחרי ראיון ממושך שהיא ערכה לו (בכל זאת הוא היה בקושי בן שנתיים) היא הגיעה למסקנה ש"עשיתי לו פּוּכִי".

שילמתי מחיר כבד על הפוכי הזה. הוא לא דיבר איתי במשך כשבוע. עד היום מכנים את זה שמישהו מבעס מישהו אחר: "לעשות פוכי." אז שערו בנפשכם את זעזועי משיחה כדלהלן כשאני עוד טרם הכירותי את הנפשות הפועלות:

[שיחה שמעולם לא התקיימה ונועדה להבהיר נקודה]

זנגולָץ: חתולי, העבר לי את המָטְלָפוּן.

חתולי: רק שניה, אני מָעָבוּד.

זנגולָץ: נו הוא ליד המָשְלוּט של המזגן.

חתולי: שניה! מָעָבוּד פָּמְיָאצ! [מאד!]

זנגולָץ: הנמלה מָיְבוּא?  ["שאני אתחב את האצבע שלי לאוזן שלך?!" נשבעת!]

חתולי: הזהר שאני לא אעשה לך פִּיקִי! [אתקע את האצבע שלי במותניים שלך!]

זנגולָץ: נו, אני רוצה להתקשר אל הטפשים!

חתולי: אוי, באמת רציתי לדבר איתם.

הולכים אליהם.

ממשיכים לדבר במָנְדוּז...

עומדים ללכת.

טפשים: מָבָּייבּוּי!

חתולי: מָבָּייבּוּי פָּמְיָאצ!

גרדתי בפדחת בבלבול. אבל מהר מאד התעשתתי..

והוספתי להם את משקל מָקְטוּלָץ לשמות עצם.

מהיום אל תאמר יותר "מָטְלָפוּן" אמור "מָטְלָפוּנָצ".

מבייבוי!