הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

"מגילת אסתר פוליקיטיקלי קורקט?" או "המן הֶרְשֶה, ההיית או חלמתי חלום?"

היו היו לפני שנים רבות בממלכת פרס הרחוקה עשרה בנים. פרשנדתא, דלפון, אספתא, פורתא, אדליא, ארידתא, פרמשתא, אריסי, ארידי ווייזתא. (אין להתבלבל עם אורי, דורי, נורי, ביפור, בופור, בומבור, בלין, דוולין, אוין, גלוין, פילי, קילי ותורין שלושה עשר המאותגרים קומתית מההוביט.) הכלכלה הפרסית התבססה על חסכנות וצמצום, עקרונות שנבעו מצנעה ואי רצון לבזבז. אפילו עשירי פרס הגדולים ביותר התנגדו בעוז לתרבות הצריכה המוגזמת והגלובליזציה ותמיד הסתפקו במועט. וכך גם עשרת האחים, בנים לאיש אגגי בשם המן לבית משפחת הרשה המכובדת (לימים שובש שמו המלא ל"המן הרשע" בעיוות הסטורי שעוד יצטרכו לתת עליו את הדין.)

ובאותם ימים מלך היה בשושן הבירה, המלך אחשורוש. הוא היה איש טוב ביסודו, אבל למרבה הצער כשאמו היתה בהריון היא נשמעה לצו האופנה של המשרד לבריאות הציבור ואכלה הרבה בשר אדום ושמן דגים מלא כספית, חלתה בטוקסופלזמה ורעלת הריון וגרמה, למרבה הצער, לבנה להוולד מאותגר שכלית, נפשית, ומתקדם בקצב מעט איטי יותר מן המצופה לילד ואח"כ למבוגר בגילו. not that there's anything wrong with that

מכיוון שכך, היה אחשוורוש משופע ביועצים. היה לו יועץ לענייני אופנה, יועץ לענייני טיפוח, יועץ לענייני תרבות, יועץ לענייני אוכל, יין ומשתאות, ויועץ לענייני עיצוב פנים. הוא קרא להם "חמשת המופלאים" ותמיד העריך את בחירת החיים שלהם לחיות עם בני מינם. יועצו הראשי, היה המן הרשה. בעצת המן שהיה גם אנתרופוסוף, התחתן אחשוורוש עם אשה טובה ובעלת קריירה בשם ושתי. אבל ושתי היתה פמיניסטית מתקדמת, שבזה לנשים שהתעללו בעצמן ותלשו את השערות שלהן רק בגלל העריצות של המין הגברי. היא סרבה להיות קרבן אופנה והתהלכה ברחבי הארמון בלי חזיה, ועם שפם גאווה נשית. אחשוורוש, שעוד לא היה בשל רגשית לאישה שכזו, החליט למצוא אשה חדשה וביאושו ערך תחרות יופי. היה זה מחזה מביש שבו התנהלו כל נשות הממלכה כבשוק בשר, בעקבים מייסרים, מחוכים חונקים, והתעללות רבתי מצד חמש עשרה הקוסמטיקאיות של הארמון. (שכן לא השכיל אחשוורוש להבין שגם גברים יכולים להיות קוסמטיקאים, ואפילו קוסמטיקאים טובים, וכל הגברים, לא רק גברים נושכי כריות.)

אם לקצר סיפור ארוך, בסוף מצא אישה כנועה ומלוקת שיער למשעי בשם אסתר. היא עברה לגור בארמון, עם הדוד שלה מורדי שהסתבך בפלילים בעסקי סחר החוץ של פרס עם כוש והעדיף להתחבא בארמון מאשר להתמודד עם משמר הממלכה. אחשוורוש, שלא ידע להבדיל בין ימינו לשמאלו, הקשיב לאשה שבשרה היה כה רך ועדין מרב אמבטיות הטרפנטין שעשתה לעצמה, פיטר את המן הרשה, ולקח את מורדי להיות היועץ הראשי שלו במקומו.

המן לא לקח את העניין ללב, וחזר לאורחות חייו שלפני העבודה בארמון: עבודת אדמה וגידול תרנגולות אורגניות. כמו אביהם, גם עשרת בני המן לבית הרשה, היו בעלי מודעות אקולוגית גבוהה, והיו עסוקים בייעור עיר הבירה של פרס, שושן, יומם וליל. הם היו נוטעים, משקים, ומטפלים בכל עצי העיר בלי כל שימוש בכימיקלים או חומרים שאינם טבעיים. אך עיקר גאוותם היה עץ אקליפטוס אחד, גבוה ומיוחד, אותו טיפחה משפחתם שלושה עשר דורות. היה זה עץ גבוה, חמישים אמה והוא נתן צילו ביום והגן מפני הרוחות בלילה.

ויהי בוקר, יום אחד, קמו כל עשרת הבנים, קשרו איתיהם לחגורותיהם ויצאו לעמל יומם, והנה גזירה מעם יועצו של המלך אחחשוורוש, הלא הוא מרדכי איש הקידמה הטכנולוגית. ויודיע בכרוז מרדכי זה על הקמת מחלף תלת קומתי של שבילי החמורים הרבים שעברו בעיר. והיכן יעבור המחלף? בחצר משפחת הרשה, בדיוק היכן שנטוע האקליפטוס הבא-בימים.

התרעמו בני המן ודברו על ליבו של אביהם שיחזור אל הארמון וידבר על ליבו של המלך להחליף את התפלצת המחלפית במעגל תנועה שבמרכזו העץ הזקן. המן הלך אל הארמון, אך לא ידע שמרדכי הכין את הקרקע למקרה כזה בדיוק ואמר לאחשוורוש שאם יאמרו המילים "מעגל תנועה" הרי זה כמעין צופן של מרגלים שמשמעותו "תלה את יועצך הראשי", הלא הוא מרדכי, ואם ידובר בעץ מסויים, הלא זה זה העץ שעליו יש לתלות את היועץ. חמתו של אחשוורוש רפה השכל בערה בו. והוא החליט מיד לתלות את המן על העץ. ברשעותו, במאותגרות שכלו ובצרות המוחין שלו, ביקש שיתלו את המן בשני אטבי כביסה מהאוזניים, מאורע מצער שגרם לאוזניו הנאות והעגולות של המן להראות משולשות.

בניו של המן הזדעזעו מן המעשה ומיד צעדו כולם אל הארמון כדי להפנות לאחשוורוש את הלחי השניה. הם הגיעו ובידיהם סלים עם עוגיות משולשות מלאות בפרג, לסמן את מחאתם הבלתי אלימה על הצורה המשפילה שאביהם נתלה. (הפרג כי גם המן לא האמין בתלישת שיער מטעמי אסתטיקה בלבד) הם שלחו את המנות אל הארמון עם שליחי רצון טוב, חבריהם מגרינפיס ומתעאיוש, אבל אלה נשלחו בבושת פנים החוצה.

הסיפור נגמר בכי רע, כל מטעי הזיתים של משפחת הרשה נעקרו במצוות המלך על ידי הקהילה האתנית של המלכה אסתר לבית יהודה, בני המן הולקו למוות ולאחר מכן נתלו במצוות המלכה לצד אביהם.

ואולם, מקץ ימים רבים, היכן שנפלו בני המן וכל מטעיהם, בצבצו לפתע שתילים חדשים של זית ואקליפטוס, ואילו לול התרנגולות האורגניות שנפוצו לכל עבר התרבו בטבע והיו לאבות אבותיהן של תרנגולות החופש שאנו מכירים כיום. כי זו האמת ילדים: תרנגולות חופש קדמו לביצי חופש וברבות הימים הטבע מנצח את המחלפים.