אין שלפוחית קטנה כשלי. אין, לא היתה, ולא תהיה שלפוחית קטנה משלי. השלפוחית שלי כל כך קטנה, שנשים בהריון מצחיקות אותי. מצחיקות אני אומרת!
אתם יודעים משהו? זה בעצם לא נכון. השלפוחית שלי לא קטנה. היא עצבנית. כלומר, אני יכולה להטיל מים במשך דקות ארוכות. משהו שמישהו עם שלפוחית כה הקטנה, לא היה מסוגל לעשות. ובכל זאת. אין מי שצריך פיפי בדחיפות ובתכיפות גדולה כמוני. (שלוותא אברבאנל ואסף הנחמד: במטותא אל תעזרו להיפוכונדריה שלי. היא משגשגת לבד גם ככה :)
אני הולכת 78 פעמים ביום בממוצע לשירותים. סיבה טוובה כשלעצמה שלא להכנס להריון אף פעם. כלומר, אוחלי אני אסכים, אם יסדרו לי כרית, שמיכה, ספריה, מקרר, טלויזיה, טלפון וכמובן אינטרנט.
טו מייק א לונג סטורי שורט: אם אתם רואים אוטו נעצר בחריקת בלמים בין מוצמוץ לערה, וממנו אצה רצה דמות קטנה ומתקפלת ליד השיח הראשון שנקרה בדרכה: זו ככל הנראה אני. (בלי נדר)
האם סיפרתי לכם בעבר על סטאש? סטאש מדברת פשוטו כמשמעו.
את סטאש אי אפשר לשאול "את מגדלת שיער?" כי היא מיד עונה "לא, הוא גדל לבד". ולא בהתחכמות. היא באמת ובתמים לא מבינה אנשים שאומרים "בתור בן אדם אני מוכן לתת כתף" והיא שואלת "אלא בתור מה? בתור עז?"
היא מאד משעשעת.
מכל מקום, עניין ה"אני לא מגדלת שיער הוא גדל לבד" עלה באחרונה בשיחה עם חתולי היקר, ולפתע הכתה בי ההכרה!
שיער לא גדל לבד! אנחנו ממש מגדלים אותו! אמנם אנחנו-גופא מגדלים אותו, ולא באפן שגורם לנו להקדיש למעשה תשומת לב מיוחדת. אבל השיער שלנו? הוא בוודאי לא גדל לבד!
ואני אסביר.
קחו למשל את הזיעה. האם היא ניגרת מעצמה? או שמא אנחנו מזיעים אותה?
או פיפי (אם לחזור לנושא שבתחילת הפוסט), הביטוי "אני הולכת לעשות פיפי" איננו קביל עוד אם השיער גדל לבד! וגם לא "אני מזיעה". וגם לא "אני הולכת להטיל מים" החביב עליי מאד, בתור בן-אדם.
אחרי שהותרתי את סטאש דהומה וחסרת מילים (שתיקה כמוה כהודיה בבית ספרנו), ישבתי עם סוס וחתולי בבית הקפה אמש. בסיום המפגש, אחרי ששטחתי בפניהם את משנתי זו אמרתי:
"אני הולכת אל השירותים, שם יזול ממני הפיפי בעצמו. באותה העת יתכן שהזיעה תיגר ממני ושיערי יצמח על דעת עצמו בלבד. אני? אני לא נותנת לזה יד!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
