הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

רשמים מהליכה למיון.

קיפצצנו למלר"מ. בדרך שאלתי את חתולי הכיצד זה יתכן שישנם שני מוקדים לרפואה דחופה בכפר-סבא, ובכל זאת כולם הולכים לרמת השרון? חשבנו על זה קצת ביחד והגענו למסקנה שאלה שהולכים לרמת השרון, כנראה הולכים לשם כי הוא של מכב"י. הגענו למלר"מ, נרשמנו, ושאלנו. הם אמרו שהם משרתים את כל הקופות. הרגשנו שעלינו על משהו חזק, שכדאי שנספר לכל חברינו שגרים זה מקרוב, שאין צורך יותר לנסוע עד רמה"ש.

שילמנו שמונים וחמישה שקלים, כדי שפולניה זקנה תבדוק את החתול. האמת חייבת להאמר, בכל פעם שאני רואה אותו מקפץ, אני מחייכת. היא ראתה אותי מחייכת והתחילה לצחוק. חתולי קצת נעלב ואמר לה [בנחמדות!!] "זה בכלל לא מצחיק!" מיד ארשת פניה הרצינה מאד, והיא כמעט שנזפה בי: "זה לא מצחיק!"

שוין. מה שתגידי.

היא לא נגעה בו. דרשה שיוריד את הגרב והתחילה לרשום ולדקלם תוך כדי:

"פצי-עה באת משחק כדור-אף. [בחיי! ק.כ.] רגישות למגע.." - מרימה את הראש - אני לא נוגעת, אבל אתה רגיש, נכון? - כן - אמר החתול. "קושי בתנועה" - <מבט שואל> - <חתולי מהנהן לאישור> "מפנה למיון".

מה שנקרא, Money well spent.

"תגיד לי", היא אמרה לו, "אני לא מבינה אתכם הצעירים. אני רופאה, אז אני נושאת איתי תמיד <מפשפשת בכיס, מוציאה מגן סארס> כזה, ואני שמה <מדגימה> כי כבר נדבקתי השנה, ואני לא רוצה להדבק שוב. למה אתם לא שמים כזה <עושה פנטומימה על הרגל> לקרסול ולברכיים?" - "מה? מגינים?" - שאל החתול - "יש כאלה ששמים. כנראה שרצוי." - "כן," היא המשיכה בפולניות השמורה למי שמגלה שיש לו קהל "וגם כזה לראש, זה משחק לא כל כך אלים, אבל כדאי." - "מה? קסדה?" הוא שאל בפליאה. "כן!" היא התעקשה. "מעכשיו אשים!" הוא אמר בפסקנות, וברחנו לנו משם. ואז הוא פנה אליי ואמר "פלא שאנשים הולכים למלר"ם ברמת השרון?"

באמת פלא.

אח"כ הלכנו למיון אורתופדי ב"מאיר". לפחות זה לא עלה כסף. לקח כמה שעות, צילומים, עמיאת. ואז הגענו לחדר גבס. לא כדי לגבס, רק כדי לחבוש. אבל.. אלוהי הרפואה! איזה חדר עינויים.. על הקיר היו תלויים כל מיני מכשירים שנועדו להסרת גבסים וחיתוכם, מלקחיים מעוותי צורה וסכינים עגולים, על סטנד ליד המיטה היו תלויים מיני סדים משונים שנועדו לקבע אצבעות, ומעל המיטה, וו תלוי שכזה, כנראה לשאת איברים, אבל מה אני אגיד לכם.. לא הייתי מסוגלת להרדם בחדר כזה. אולי סידני בריסטו כן.

בשורה התחתונה, לחתולי שלום, קיבלתי חמישה ימי מנוחה לטפל בפצוע. איזה כיף לי?