הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

כמה זמן אנחנו מכירים זה את זה? כמעט חצי שנה? חצי שנה פחות שלושה ימים.

והיום יום האהבה, אז קודם כל, קחו פרחים ושוקולדה. (ועוד שניים שלושה דברים כדי לעשות למפלצת שלי עויתות)

עכשיו משאנחנו נינוחים, רגועים ומחוייכים, תנוני ואתן לכם בפרץ של וידוי. <תופים>

כשהייתי ילדה הייתי מאוהבת בדן מרגלית.

כן כן.

הייתי מחכה מדי יום בכליון עיניים ובקוצר רוח לשעה חמש ול"ערב חדש" ומביטה בו, אבירי בשריון קשקשים, בעיניים כלות.

היום אני מזועזעת מעצם המחשבה על דן מרגלית.

אבל הסתבר לי, פעם, שלנויצ'ה היה קטע דומה עם חיים יבין.

מה יש בהם, בגברים עם הקול הרדיופוני שמפיל אותנו לקרשים?

האם זו אבולוציה בלבד? גבר עם קול עמוק ==> יותר טסטוסטרון ==> יותר פוטנציאל, יו נואו וואט?

האם זו השפעה תרבותית חזקה? [ע"ע נחמן שי והיותו מושא הערצן של עשרות אלפי נשים במלחמת המפרץ]

האם אלה רק אני ונויצ'ה שפשוט שרוטות באפן מעמיק? (רונה? את איתנו בעניין הזה, נכון?)

אנא, אם גם את נפגעת של התופעה, אל תשאירי אותנו לבד.

בכולופן.

פעם היה לו חן. נשבעת.

אהוד גרף, מעולם לא בגדתי באהבה שלנו!