הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

או "השכן הארור ומלחמתו בעצים".

יש לנו שכן שאם לנסח את זה בעדינות, אני לא מאד מחבבת.

לפני כמה חודשים הוא הביא חברה לכיסוח עצים, כדי להוריד צאלון אדיר שהתמר כמעט עד קומה חמישית. למרבה המזל, עצרו אותו בזמן. הביאו מומחית שהוכיחה שהצאלון לא מפריע לזרימת המים למקלחת שלו. הצאלון ניצל. 

אתמול הוא הביא אותם שוב. לא היה שם איש שיעצור אותו.

הוא חתך באמצע חמישה ברושים שמגיעים לקומה שישית.

הוא גזם דקלים ענקיים.. הוא פשוט בטש וכתש בעצים שמסביב לבניין.

עצים עצומים שחיים כבר יותר ממנו, ויחיו יותר מהילדים שלו אם רק יעזבו אותם במנוחה.

הם היו פה ויהיו פה הרבה לפני שהשכן הארור ומכוניתו המפונקת יעברו מן הבניין ומן העולם.

כי זו העילה לקרב המר שלו בעצים המסכנים. המכונית. הוא מכסה את המכונית שלו בעטיפת בד כל הזמן. בחורף, חלק מן המכונית אינו מוגן מפני הגשם על ידי הבניין, אז הוא מגלגל את הבד עד לנקודה הזאת. פשוט מופרע. ולא תגידו שמדובר באיזו יגואר נדירה. סובארו ליאונה מתחילת שנות התשעים. לבנה.

אז עכשיו אין חתיכת בד שתגן על הפרונט מפני הברושים הרשעים? אז נוריד אותם!

הגיעו לפה כמה גברתנים, קשרו חבלים, ופשוט הורידו את העצים.

אני בעיקר כועסת על עצמי שלא היה לי את הכח לעצור אותו. אני נקניקיה רופסת, זה מה שאני.

בערב נכנסתי לחדר השינה שלי. לתדהמתי ראיתי שחצי חדר מלא בברוש. החלון היה פתוח והמון המון ברוש נכנס פנימה.

ניערתי את השמיכות והסדינים. לפחות ישנתי במיטה עם ריח של יער.

עדיין לא העזתי ללכת לצד השני של הבניין לבדוק מה עלה בגורלו של הצאלון.

וכן, מאד מאד בא לי לגשת למכונית שלו ולעשות לה פנס ארוך ארוך עם המפתח.

אבל אני לא כמוהו.