הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

בואו נדמיין רגע שכשאני כותבת באותיות גדולות, זה כאילו שמי שמדבר פותח את הפה גדול גדול כשהוא מדבר. כשאני מורחת את האותיות, זה אומר שהוא מושך את ההברה, עם הפה גדול גדול.

וכשאני כותבת באותיות קטנות, זה כאילו שמי שמדבר מכווץ את השפתיים קטן קטן.

עכשיו לנסות: "מההה? אני רעבההההה!" או לחילופין: "מהאתהאומר?" (שפתיים מכווצות קטן קטן כמו כששורקים!)

יש?

עכשיו בדיחה.

אריהההההה, מה אתה אוכלללל?

ענה לה האריה: אני? אני אוכל איילות, במבים, כאלה.

- אהההההה... ענתה לו הצפרדע

המשיכה הצפרדע בדרכה ונגשה אל הצבוע.

צבועעעעע, מה אתה אוכלללל?

ענה לה הצבוע: אני? אני אוכל נבלות, מה שהאריה משאיר לי ת'כלס. 

- אהההההה...

כך ניגשה הצפרדע אל מרבית חיות היער

עלוקההההה, מה את אוכלת?

ענתה לה העלוקה: אני? אני מוצצת דם.

- אהההההה...

וכך הלאה. לבסוף נגשה הצפרדע אל החסידה ושאלה אותה

חסידהההההה, מה את אוכלת?

ענתה לה החסידה: אני? אני אוכלת צפרדעים קטנות ומעצבנות עם פה גדול.

הסכלה עליה הצפרדע במבט מלא הערכה ואמרה בשפתיים קפוצות: מהאתאומרת!