הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

בספרו של רודולף אריך ראספ, הברון מינכהאוזן עובר מיני תלאות ומהמורות ויוצא מהן בדרכים פרדוקסליות ומוזרות. למשל אותה הפעם שבה נפל לחולות טובעניים. מינכהאוזן מצא עצמו שוקע במהירות בלי שום אמצעי להציל את עצמו. לא מקל ולא אבן אפשרו לו אחיזה. לפיכך, הוא עשה את הדבר היחיד שהוא יכול היה לעשות. הוא משך את עצמו באבזמי מגפיו ובכך מנע את המשך השקיעה. הגיוני. משיכות נוספות ומאמצים גדולים הביאוהו אל פני הביצה וכך חייו ניצלו. מזל שהיו לו מגפיים, אחרת לא היה מי שיספר לנו את הסיפור הזה.

הרעיון הפרדוקסלי והמעגלי של התחלת משהו שאי אפשר להתחיל בלי אותו המשהו נקרא Pulling yourself up by your own bootstrap והוא מיושם הלכה למעשה בעת העלאת מערכת ההפעלה.

מערכת ההפעלה נועדה להריץ תכניות שאינן עדיין בזכרון הזמני כי אם מאוחסנות אחר כבוד בזכרון הקבוע (דיסק, CD..)

מערכת ההפעלה עצמה היא תכנית המאוכסנת.. נכון. בזיכרון הקבוע.

אילו מערכת ההפעלה היתה מאוחסנת בזכרון הזמני וכבר רצה, היה קל לבקש ממנה להריץ את מערכת ההפעלה על מנת שתריץ תכניות. אבל אילו היתה מערכת ההפעלה בזכרון הזמני ורצה, הלא לא היינו צריכים יותר להעלות אותה. לי, באופן אישי כבר יש קשר מאד גדול בראש. אבל זה לא העניין. העניין הוא, שבדיוק בגלל התכונה הזאת, להעלאה הראשונית של מערכת ההפעלה לזכרון, קוראים...

נכון.

מגף.