הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

אני בעיצומו של פרוייקט צביעת החרסינות הירוקות בשירותים. החלטתי שהגיע הזמן להפטר מהמפגע העיצובי הזה ולצבוע את החרסינות. כי זאת יש לומר. יש לנו בבית מקלחת ושירותים על טהרת הירוק. אמבטיה, כיור, אסלה, מיכל הדחה, חרסינות, רצפה, ירוק, ירוק, ירוק, ירוק, ירוק, ו.. ירוק. עשיתי רכישה נאה באחת מרשתות DIY הרבות שצצו להן כפטריות ענק מגושמות אחרי גשם חומצי, וקיפצצתי לי לביתי.

את ההכנות עשיתי ביסודיות ראויה לציון. פרשתי עיתונים, מתחתי מסקינגטייפ, ניקיתי שלוש (!) פעמים, פעם אחת עם מגבוני ניקוי, פעם שניה עם סקוטש עם כלור, ניגבתי עם סמרטוט וניגבתי שוב על יבש (טוב, אז ארבע). זה היה די מעיק. אבל אז יכולתי סופסופ להתפנות למלאכה האמיתית: צביעת החרסינה.

זו עשויה להצטייר כפעולה מאד מגניבה. ראיתם את זה בטלויזיה. מעצבים צעירים ומגניבים עם מבטא בריטי שקסי עולצים להם סביב חרסינת מטבח מחודשת פולשי הבתים מצחקקים סביב עקרת בית שהכריחו אותה לחדש את האמבטיה מחליפים חדרים, וכדרך אגב, צובעים את החרסינה בשירותים. ותמיד זה מהיר ועליז. רואים את משיכות המברשת הראשונות ואת שיניה היפות של בעלת הבית שמזמררת שיר עליז בעודה צובעת.

ובכן, אל תפלו בפח!!!

מדובר בתלאה אחת גדולה שמתחילה, למשל, בזה שדורכים על העיתון לא נכון והוא נקרע, ואז בטעות מתנגשים בפחית של הצבע (בכל זאת, שירותים, קטן, אסלה קטנה, חדרון קטן, כיור קטן, טוסיק גדול) צובעים צד אחד נפלא, ואז ניגשים לצד השני ומבלי משים מורחים את כל הצד הראשון על הזרוע. או למשל, הדלת. איזו מועקה זו הדלת! או שהיא פתוחה ואז אי אפשר לגשת לקיר והידית עושה שמות בצבע החדש, או שהיא סגורה ומוציאים אותך משם בעילפון חושים מאדי הצבע ממלמל "עוד שלושים דקות לשכבה השניה.. חייבים לשים שכבה שניה!!..."

קניתי צבע מיוחד לחרסינות. ככה שלא צריך למרוח שתי שכבות יסוד קודם. בטלויזיה, שניה לפני שמראים לך את בעלת הבית המזמררת, אומרים "ואל תשכחו לשים צבע יסוד! זה מאד חשוב צבע יסוד!" מה שהם לא אומרים זה שזה לוקח שעות בין שכבה לשכבה. ואתה בבגדי הצבעים הדביקים שלך, לא יכול לשבת על הספה כמו בנאדם.

עוד הם לא מראים בטלויזיה שצריך לנקות את המברשות, וצריך לנקות את מריחות הצבע, ואיך האדים האלה גורמים לך לשכוח על מה..

אני? מתלוננת? לאאאא....

בסוף יהיו תמונות.

טודלו!