הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

היום חגגנו בבית עם החברים. אתמול עם ההורים, שלשום עם המשפחה של חתולי, שבוע לפני כן בלונדון, שבוע לפני כן בטיול, ויש עוד לפחות שני ארועים באופק. מה? זה כולו שבוע אחורי היומולדת הרשמי שלי.

בגלל שנולדתי באחד באפריל, אף אחד אף פעם לא האמין לי.

הייתי מסתובבת עם תעודת הזהות שלי ביום הזה, כדי לסחוט מזלטובים מאנשים. הם הביטו בי במבטים המפקפקים מחד בזה שזה יום ההולדת שלי, ומאידך בזה שילדה בגילי יכולה לארגן לעצמה ת.ז. מזוייפת.

תגובה קבועה שאני מקבלת עד היום מאנשים כשאני אומרת את תאריך הלידה שלי, היא "יו! אז את בדיחה!".

ואז הם מביטים בי, במבט של "גיליתי את אמריקה עכשיו, איפה ועדת פרס הנובל שלי?" כשהם רואים את הבעת המיאוס שלי, ההבעה מתחלפת ל"טוב, זרקי לי איזה גלובוס הזהב? אריה הכסף? משהו?"

במרוצת השנים ועם ההכרה שזו תופעה יותר רחבה ממה ששיערתי, פיתחתי אלרגיה לעניין הזה, והתחלתי להתגלגל על הרצפה מצחוק. מילולית.

איש: "יו! אז את בדיחה!"

קיפוד כזה: <מחזיקה את הבטן, נשכבת על הרצפה, צוחקת עד שיוצאות לי דמעות>

טוב, לפחות לא מסתכלים עליי יותר במבט של פרס נובל.

מכל מקום. היה היום יומולדת.

קיבלתי המון סבונים טבעיים, נרות ריחניים ואביזרי אמבטיה.

באיזשהו שלב רצתי למקלחת להריח מתחת לבית השחי.

אולי זה רמז?