התקלקל לנו המדיח.
מאחר שאנחנו אנשים שאינם מאבדים את העשתונות במצבים כגון דא, מיד ול-אל-תר, התחלנו לשטוף כלים ביד. 
הבניין שאנחנו גרים בו הוא כבר די עתיק, וממוקם בשכונה שהיתה פעם דתית. הבעלים הקודמים של הדירה היו דתיים חסרי כל טעם, ולכן, נוסף על שירותים ירוקים ושירותים ורודים, יש לנו גם שני כיורים זערוריים במטבח בצבע...
חום-קקי.
האם אתה יכולים לתאר לעצמכם נסיבות יותר מלבבות מאלה לשטיפת כלים?
ולמה שקיפוד ישטוף כלים? ישאל הקורא הנבון.
משום שבהיותנו שני אנשים כנ"ל (עם עשתונות וזה) שחיו שנים מספר בגפינו ובלי שותפים, תחושת הדחיפות שיש לנו כשהכיור עולה על גדותיו, היא אעפס, לא-מאד-גדולה. וכך, אחרי שבוע לערך בלי כלים וכחודשיים בלי כביסה, ניגשתי היום למצוא לי כוס. המשימה היתה קשה יותר מששיערתי. מצבור הכלים הנקיים שגיליתי לפני כמה ימים במדיח (שמה החתולי מייבש) אזל במהירות, ובארון שוררת שממה ועזובה. אפילו נצפו גלגלי קוצים גדולים מתגלגלים מצד אחד של הארון אל קצהו בשעמום.
הפשלתי שרוולים מטאפוריים, וניגשתי למלאכה. מכיוון שיש לי שני כיורים, ניכסתי לי הרגלי ניו זילנד מסויימים.
מכל מקום. מה שמשך את עיניי באופן חיובי בכל העניין הזה, זה האופן שבו הם שוטפים כלים. כיור אחד מלא מים מלוכלכים וכלים מלוכלכים, וכיור שני מלא מים נקיים וכלים נקיים. טובלים במלוכלכים, משפשפים, וטובלים בנקיים, et voila!
ברור איך שטפתי כלים. עכשיו המטבח נקי. נכון שאני עקרת בית למופת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
