הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

אז מה שקרה זה שאמא שלי קמה בבוקר, מרגישה מצוין להוציא, אולי, סחרחורת קלה. היא הלכה לשירותים, והורידה שם כמה ליטרים טובים של דם (טוב, ליטרים זו הגזמה, אבל כמויות מפוארות ביותר.) דם אדום וטרי ולא מעוכל.

היא נבהלה מעט, ומיד הלכה לשירותים לעשות את זה שוב. ואז שוב.

כדי להקדים תשובה לשאלה המתבקשת, לא, זה לא וגינלי. זה ממערכת העיכול (מהטוסיק - שזה קצת כמו להגיד קלקול קיבה במקום שלשול.)

אז לקחו אותה באמבולנס לבית חולים. כזכור, אחי בהודו כיומיים ואנחנו לא מי יודע כמה קרובים אליהם גיאוגרפית.

בבית החולים היא שכבה על המיטה במיון, ונשפך ממנה דם אל המיטה ומהמיטה לרצפה.

כולם היו בפאניקה קלה. נתנו לה דם, עשו לה סקופיות מכל כיוון אפשרי. ולא מצאו כלום.

הכניסו אותה לבדיקה שנקראת אנגיוגראפיה, שאמורה לקחת כחצי שעה (כולל 10 דקות של המתנה שחומר הניגוד יתבטא בדם) וזה לקח שעתיים. לא מצאו כלום.

לקחו אותה לכירורגית, חיברו אותה למכשירים ממכשירים שונים, מכל איבר אפשרי יצאו צינוריות. חמצן, שתן, אינפוזיה וכו'.

צום מלא.

בלילה ישנתי איתה ועם עוד שני זקנים ושתי בנותיהם. שניהם עם בעיות כיוח קשות. כל כעשרים דקות היתה אחות בחדר. לקחת מדדים, לכוונן את המזון שהם קיבלו ישר לקיבה, להחליף אינפוזיות, לרוקן שתן, לכבות את הצפצופים של המורפיום, ועוד ועוד.. בלי הפסקה. אני, לעומת זאת, לא ישנתי בכלל.