הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

בעקבות תגובה ספלולית אפיינית, באה לי מחשבה.

הוא טוען שהגיעו אליו לראיונות כל מיני מגירי זיעה, מפוצצי חצ'קונים ומשחקי-עם-הדברים-שלו-על-השולחן.

וזה נשמע לי כל כך משונה, ואולי אף מופרך, אך עם זאת, כל כך לא מפתיע כשמפעילים את ההגיון הפשוט.

הלא, צחי אירני ניצח באקדמיה לצחוק.

הלא, אריק שרון ראש הממשלה.

הלא, אמהות לא מוכנות לתרום מח עצם לילדים שלהן.

למה אני ממשיכה להיות מופתעת מזה שרב האנשים הם לא כמוני?

אותי, זה מצחיק.