"בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מלים חומרים חומרים, אותן ואת צירופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב, מה היו המלים ההן בימי גבורתן. כמה מאותן המלים לא באו לעולם אלא אחרי חבלי לידה קשים וממושכים של דורות הרבה; כמה מהן הבהיקו כברקים פתאום ובטיסה אחת האירו עולם מלא; דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות מחנות של נשמות חיות, נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת הניחה אחריה צל וריח; וכמה מהן שימשו נרתיקין למכניסמוס דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצירופיהן ובצירופי-צירופיהן הנפלאים ביותר. יש מלים - הררי אל, ומלים - תהום רבה. יש שבמלה קטנה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך-כל של חשבון עולם שלם. יש מלה שהכריעה בשעתה עמים וארצות, מלכים הקימה מכיסאותם, מוסדות ארץ ושמים הרגיזה. והנה בא יום והמלים ההן ירדו מגדולתן והושלכו לשוק. ועתה בני אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים."
(ח.נ. ביאליק, מתוך "גילוי וכיסוי בלשון")
ראשית, חיק טפו על משרד הטמטום וחסרי התרבות שממאיסים את המשורר הלאומי.
שנית, עכשיו אני לא יכולה להפסיק לומר "נרתיקין למכניסמוס".
שלישית, אחרי חיים נחמן, אי אפשר שלא לחוש עילג. אז אני אשתוק.
(נרתיקין למכניסמוס)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
