מזמן לא עשינו שאלון, הא?
רציתי רק לציין למען שלוותה הנפשית של בריינלס, שתמיד היתה מודאגת מעודף הדיווחים על יציאות קשות פה בבלוג, שיש לי עצירות כבר שבוע. אז אם תשמעי על פיצוץ באזור השרון, משהו עם השפעות אקולוגיות ארוכות טווח, דעי שזו אני.
[תמה ההודעה לציבור]
מהו האינטרנט בשבילך? מקום לברוח אליו? מקור מידע? אמצעי תקשורת עם העולם? משהו אחר? שילוב?
החיים, היקום, וכל השאר.
(חוץ מאולי, החיים.)
מהם הקריטריונים של גילוי הבלוג למישהו שמכיר אותך? תמיד? לעולם לא? כמה אנשים מיוחדים?
לעולם לא!
הבלוג שלי הוא בלוג פרטי, וכולם מתעווזים עליו בלי רשותי.
אחרי מה שאת מתכננת לעשות בחיים תוכלי להגיד שכבר לא אכפת לך למות מחר?
אני יכולה לומר מה שאני רוצה. נניח, "לא אכפת לי למות מחר". או לחילופין "אינני מעוניינת למות מחר, בדיוק יש לי תור להלבנת שיניים."
מה גורם לך לחייך?
יום ראשון.
תינוקות של אנשים אחרים.
סרקאזם עסיסי מתובל בהרבה ציניות.
מה לא תסבלי שיגידו לך?
שקרים, או כל דבר מה שיוצא מפיו של אדם החולה בתסמונת הרס"ר.
את בורחת החוצה או פנימה?
מי בורחת?
עולם קשוח, אני יכול עליו
רק בכח, הליבוט קפוא למוח
מה הזכרון הראשון שלך מחייך?
הייתי מאֹט צעירה. מאֹט צעירה. וחוּ? חוּ חָיה סקפטי.
האדם עושה את הבגדים או הבגדים את האדם?
התופרת עושה את הבגדים. ואם יש לה ילדים, אז היא גם עושה את האדם. ובכלל, כל התיאולוגיה המערבית מבוססת על שקרים ואי דיוקים, בעוד שלהווי ידוע לכל כי הכל הוא מן התופרת. אפילו הביצה והתרנגולת. ושלא תגידו שלא אמרתי לכם.
עד כמה את מרגישה שהחיים שלך תלויים במה שתעשי, ולא באחרים?
בעקרון, הכל תלוי רק בי.
יש רק בעיה אחת קטנה.
מאוסה, אבל קטנה.
כמה רוע? אפשר לבלוע?
אבא תרחם אבא תרחם,
קוראים לי נחמן ואני מגמ-מגמגם.
אחח. אם רק לא היתה מדינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
