אז נפלתי שדודה, בגרוני יבבה, מתי כספי אמר שזו הפעם האחרונה והחביבה.
היה מופלא ונפלא ואינטימי ומצחיק עד דמעות ומרגש עד דמעות. (בחיי, מחיתי דמעה. פעמיים. אני. ועוד בשירים הכי בנאליים. "זו ילדותי השניה" ו"ימי בנימינה". את ימי בנימינה אני לפחות מחבבת.)
היה מפתיע. כי הוא שר את כל השירים שאני הכי פחות אוהבת שלו. והחזיר בכך את עטרתם ליושנה.
עכשיו לא להתחרפן ממני, אבל אני לא אוהבת את "מישהו" ולא את "ברית עולם" ואפילו לא את "היא חזרה בתשובה" או איך שלא קוראים לזה. שירים יפים, באמת. מעריכה אותם מאד. לא אוהבת אותם. אבל באמת שהתאהבתי מחדש. אי אפשר לא.
יצאו תמונות... יא אלוהים. זריחה במצדה מאחורי תזמורת קאמרית מוארת בתאורה תכלכלה. יפה יפה.
יש לי חתימה, וכמו בת תשחורת מצויה אף תמונה עם האמן. נכון מרגש?
עושה רושם שמתי כספי מאד אוהב את אשתו רחל. הוא שר לה שירים ומפרגן לה בכל רגע נתון, מעלה אותה לשיר (דווקא לא רע) ועוד ועוד. כמעט גורם לך לחשוב שאולי הוא קצת מפחד ממנה.
בהדרן הרבעי הוא כבר עלה כמעט רק לדאחקות. היה פשוט היסטרי. הוא עשה חיקויים של שוודים, הונגרים, מרוקאים, קיבוצניקים ועוד...
אני, לעומת זאת, עבדתי עד עשר בלילה, ואז נסעתי הביתה, ואז אכלתי ארוחת ערב, ואז נסענו יחד לערד.
אספנו כרטיסים ועלינו למצדה. בשלוש ההופעה החלה, ואחרי ארבעה הדרנים, היא גם הסתיימה בסביבות שש בבוקר, עם אור שמש מלא. ואז סבנו על עקבינו ונסענו חזרה. בחזור נמנתי קלות באוטו ואז ישנתי כשעתיים בבית וחזרתי לעבודה.
משום הג'טלג המשונה שקרה לי מן הנסיעה לחו"ל, אה... ערד, על אף העייפות הגדולה, פרשתי למיטתי רק בסביבות שתיים בליל אמש, וכעת הנני כאן בשנית. עייפה, אך... עיפההה...
אני אוסיף תמונות לפוסט הזה בהמשך היום. נראה איך זה יעבוד (כשאני מבטיחה תמונות, בד"כ עד שיוצא לי להגיע אליהן זה כבר נראה לי טפשי לכתוב עוד פוסט שלם רק בשבילן)
ואי אפשר בלי מעט לצון, אז הנה:
בחזור הייתי כל כך עייפה, אז כשמיצי החתולי פתח חלון כדי שהריח של משאית דיזל שלמה שנכנס מהאוורור יוכל להכנס מהחלון,כמעט התעלפתי. והתקשיתי למצוא את המילה שתתאר את חולשתו בנושאי ריח אז אמרתי לו "אתה... אתה... אתה חירש אף!"
חוצמיזה, כמידי חודש בחדשו הגיע לביקור הדודה פלואו, ועמה העליצות ושמחת החיים האפיינית לתקופה (אני יכולה להוריד לאנשים את ראש עם השיניים אם הם נושמים בקצב שלא נוח לי איתו) נוסף לזה, כתמיד, יש לי כאבי בטן מהגהנום. מה שכן, אני מרוצה מזה שזה תמיד נופל לי על סוף השבוע, ככה רק מיצי סובל ולא כל המשרד. (?)
עכשיו אני רוצה לשמוע מישהו מתלונן.
מישהו אמר לצון ולא קיבל?
אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.