[הערת שוליים מרכזית: אבקש להמנע מהערות פולניות. זה משגע לי את השעועית וזה יום רע לשגע לי את השעועית.]
אתמול הייתי אצל זוג חברים. נולד להם ילד שני. שניהם מאד מאד מתוקים.
מכל מקום באיזשהו שלב נתנו לי להחזיק אותו קצת, חייכנו זה לזו בשמחה, ופתאם זה הכה בי:
קיפוד כזה: אתם יודעים למי הוא דומה?
היא: אני חושבת שהוא יותר דומה לו מאשר לי.
קיפוד כזה: לא לא, לא לך ולא לו. הוא דומה לי.
לרגע עברה על פניה עננה, האמנם הילד איננו שלה? 
היום הזה התחיל כל כך רע, קשה לי לתאר. לרגע התלבטתי בבוקר אם בכלל לנסוע לעבודה.
בכל זאת נסעתי, וכתמיד, מישהו מהשיפוצניקים שעובדים על אגף אחר במשרד תפס לי את החניה.
חניתי במקום של מישהו אחר, ועליתי לבקש שיפנו את החניה שלי.
לכשפינה הבחור את החניה, הוא עשה אי אילו תמרונים (איך לומר, "אידיוטיים") שגרמו לי להכנס עמוק לתוך חניית העמודים. וכשסוף סוף יצא, יצאתי עם האוטו וגילחתי את הכנף האחורית יפה יפה על העמוד.
ככה, בכללי, זה היה מבעס אותי.
אבל בהתחשב בזה שזה האוטו החדש של אבאשלי, שהוא עוד לא נסע עליו קילומטר...
זה ממש מדכא.
מי מכיר את השיר "אריק חצי-הדבורה" של מונטי פייתון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
