הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

אתמול הייתי במפגש בנות מסורתי, שאני ושתי חברותיי עורכות מדי פעם.

האחת דוקטורנטית מMIT, השניה דוקטורנטית ממכון ויצמן. ו-חוץ-מ-כל-זה, הן גם שתיהן משגעות, משעשעות, ויפהפיות.

אז יש לנו תימה מתמשכת בנוגע לגבר האידאלי. זה התחיל די מזמן, כשאמא של בנות1 הסבירה לה שהיא צריכה גבר נוח, שיתאים לה לחיים, שאפשר להשען עליו כשצריך. ובנות1 אמרה לה, "אבל אמא, בשביל זה לא צריך גבר, אפשר לקנות כורסא."

אני, מסורתית, תומכת בגרסא של אמא של בנות1. ומן הון להון, לאורך מפגשינו, פיתחנו מפרטים מסובכים לכורסאות שממשיכות את האנאלוגיה.

אמש, בעקבות ביקורהּ של בנות2 בארץ, החלטנו לחדש את ימינו כקדם ולהפגש למפגש הבנות המסורתי.

המשפט הראשון שאמרתי כשנכנסתי לבית הקפה וראיתי את שתיהן היה: "אני חשבתי על זה. ויש לי הרחבה למשפט הכורסא." הן הביטו בי בעניין כשהמשכתי: "אני עדיין חושבת שאנחנו צריכות כורסא, אבל כורסא שתתאים לסלון שלנו, לא לסלון של ההורים שלנו." אחרי הסבר קצר של האנאלוגיה, קיבלתי הסכמה והמשכנו והפלגנו לנו בשיחת הבנות למיני נושאים מנושאים שונים.

או אז הבחנתי בגבר שעונה למפרט החיצוני שבנות1 מחפשת, (יש לציין, שאין לנו בכלל את אותו הטעם.) היא החליטה לעשות מעשה וללכת לשירותים כדי לבחון את המועמד באופן יותר מדוקדק. כשהיא חזרה היא הפילה עלינו את הפצצה.

בנות1: "הייתי בשירותים ופתאם היתה לי הארה!"

שתינו מביטות בה בסקרנות גדולה באופן שקשה לתאר.

בנות1: "אנחנו בכלל לא צריכות כורסא! אנחנו צריכות מקרר!"

<---פאוזה של כמה שניות--->

<צחוק פרוע שמשך מבטים מכל יושבי בית הקפה>

בהמשך נפתח דיון שהפיל את התיאוריה הזאת.

מקרר הוא משהו שחייבים. גבר לא.

מקרר מקרר את האוכל, אז אולי עדיף בכלל תנור...

בסוף החלטנו להוציא מפרט תקני לפינת ישיבה מפנקת שעושה מסז'ים ויש בה גם מקרר קטן.

איך?