הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

הרבה אנשים שואלים אותי, "קיפוד, מה זה דיסוננס קוגניטיבי?"

ואני, כבר יצא לי שם של מורת נבוכים. אני לא יכולה שלא להסביר, אז אני אתן דוגמא.

אצלי בעבודה לכל אחד יש מעין קיוביק מרווח, עם קירות גבוהים. כמעט חדרון. אז מה עושה אותו קיוביק? העובדה שהקירות לא מגיעים עד התקרה, העובדה שאין דלת, והעובדה שהמחיצות עשויות מאותו חומר עלום ומעט שעיר שאפשר לתקוע עליו סיכות ונעצים. כל העייסק מאד מודולרי וניתן להרכבה ולפירוק בקלות יחסית. הוספת מדפים או מגרות היא עניין של מה בכך, וכן העברת כבלי חשמל מתחת למחיצות, אם מסירים מהן חלק מסויים קרוב לרצפה.

אז החלק הזה, במחיצה בין הקיוביק שלי ושל הג'ינג'י, היה חסר.

הג'ינג'י, אוהב להוריד סנדלים כשהוא עובד. אז יום אחד, כשהתכופפתי מתחת לשולחן כדי לסדר את כל הכבלז', ראיתי את הסנדלים שלו, וזיהיתי פוטנציאל עצום למעשה קונדס.

מובן מאליו ששלוש דקות אחרי כן, אחרי מבצע מתוחכם של פילוח הסנדלים בלי לנשום (כדי לא להרעיש! ) הן היו אצלי, מאובטחות מאחורי המגירות.

משהושלם המבצע חזרתי למלאכת יומי והמתנתי שמשהו יקרה.

עכשיו אולי המקום לציין שיש עוד תכונה המאפיינת קיוביקס. שומעים הכל.

אחרי זמן מה, בא חבר שלו וקרא לו לאכול. הוא התכופף, הושיט יד מגששת, ואז הביט וצעק: "מישהו גנב לי את הסנדלים! אנ'לא מאמין! מישהו מסתלבט עליי!" והתחיל לרוץ במעגלים בקרבת הקיוביק, חוקר את כולם ומחפש להם מתחת לשולחן.

אני לא יודעת אם להעלב או להיות גאה מזה שהוא אפילו לא שאל אותי.

מכל מקום, כשמיציתי את ההנאה מהמבוקה הקטנה שעוררתי, זחלתי שוב על ארבעותיי, ופשוט החזרתי את הסנדלים.

מה לדעתכם קרה? הוא הפך לחשדני אף יותר? הוא אזק אותם לרגל? הוא הרים ביצורים מעל הקיוביק שלו? הוא הקים ועדת חקירה שייחסה הכל להרצל אביטן? משהו?!

לא.

פה kicked in הדיסוננס הקוגניטיבי המפורסם. הוא אמר: "אה, הנה הן. הן היו פה כל הזמן, פשוט עמוק בפנים."

שוכח ל-ח-לו-טין את ריצת האמוק והפראנויה.

שזאת יש להדגיש: "אם המציאות לא מסתדרת לנו עם התפישה, התפישה מנצחת, אז פשוט נשנה את המציאות."

כאן מסתיים שיעורנו "מה הוא דיסוננס קוגניטיבי?" נתראה בשבוע הבא באותה השעה.

רק רציתי להודיע לכם, שמסתבר שאני משתתפת בישראוסקר. לא. לא בתחרות הבלוג השנון, או המעוצב, האישי או המצולם, לא בתחרות הבלוג המקורי או השרוט, לא הותיק ולא ההזוי. בטח שלא בתחרות הבלוג האפל או הדכאוני (למה? אני שואלת אתכם. למה?!?!) אפילו לא בתחרות הבלוג המוזר.

כי אם אך ורק בתחרות הבלוג המצחיק.

אני נראית לכם ליצן? אני לא יודעת אם להעלב מזה או להיות גאה מזה שהוא אפילו לא שאל אותי...

אני לא יודעת אם להחרים בסנוביות ואז לקנות שמלה בדיוק כמו של נוי נוי, ואז לפרוש בחמת זעם, או פשוט להתרצות ולשתף פעולה. אולי אני אפילו אעניק את הפרס בתחרות הבלוג הספרותי.