הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

זקן אחד הלך לרופא אזניים ואמר לו, שלאשתו שתחיה, רוח'לה, יש בעית שמיעה קשה ביותר, אבל היא מסרבת להכיר בזה, והוא לא יודע מה לעשות.

הציע לו הרופא לערוך בדיקה ביתית פשוטה, על מנת לקבוע מה מידת הנזק לשמיעתהּ של האשה, ולכשידע את תוצאותיה, יחזור אל הרופא והם יטכסו יחדיו עצה.

חוזר מויש'לה הביתה ועושה כמצוות הרופא.

בזמן שרוח'לה טרודה בבישול ארוחת הערב, מוצא מויש'לה את הנקודה הרחוקה ביותר ממנה בבית ואומר בקול רגיל, לא רם מדי, ולא נמוך מדי: "רוח'לה? מה יש לארוחת ערב?"

ממתן כמה רגעים, ומשלא מקבל תשובה, מתקרב כמה מטרים ושואל שוב, בקול רגיל לגמרי "רוח'לה? מה יש לארוחת ערב?"  - אין קול ואין עונה.

בלי להתייאש ממשיך מויש'לה בהתקרבותו, שואל עוד פעמיים נוספות את שאלתו ומשאין תשובה מרוח'לה, הוא מתקרב ונעמד קרוב-קרוב אליה, ממש מאחורי כתפהּ הימנית, ושואל בטון הכי נורמלי שהוא מסוגל עדיין לגייס: "רוח'לה? מה יש לארוחת ערב?"

או אז מסתובבת אליו רוח'לה וצועקת: "בפעם החמישית, מויש'לה, שניצל. יש שניצל לארוחת ערב!"