שיר של אלתרמן, בביצועם של חנן יובל, ירדנה ארזי ושלישית אף אוזן גרון (כוללת את אפרים שמיר) שבוצע באחד הפסטיבלים וזכה במקום הרביעי המכובד. השיר מתאר את הלילה שלפני הקרב בגאונות מילולית אלתרמנית אפיינית. בכל פעם שאני שומעת "חלילה לו" (חליללו) אני אומרת לעצמי "חָלִילָלִילְלָכְלֶכָלֶךָ"...
אפילו קניתי בגלל זה את האוסף של חנן יובל 
כן, זו הייתי אני. היה רק אחד. אמרו לאמהות שלכם שאזל מכל החנויות.
נזכרתי בגלל זה, בעיקר בגלל התגובות...
ליל חניה/נתן אלתרמן
ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.
ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.
מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל
בחירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.
ליל חניה...
בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרץ
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו.
על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.
ליל חניה...
עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.
גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בליל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל..
אני רצינית, נו.
"בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו"
"ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו."
"לזכור, לא רק לרע, ימי רעה."
איך גאון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
